תשובה פעל תחת ובהשפעת האימה שהטילו עליו שלושת המשיבים, בעיקר עטיה ולטיף – עטיה הטיל אימה בעצם נוכחותו, כמגלם את הפשע בנתניה; לגבי לטיף, נדרש היה רק שימוש בשמו, כדי להעלות על הדעת הצתות ואלימות, ולהביא לציות ולשתיקה. חששו המובע של תשובה הוביל למסירה הדרגתית של פרטים, והוא אף הדגיש מדי-פעם שהוא לא פחד, או שהיה בו רק חשש מוגבל. אלא, שהתנהגויות ואמירות שלו הסגירו את עוצמת החשש לאמיתו, הן בעת החקירה והן "בזמן אמת":
- חשש ישיר וגלוי מפגיעת נקם מצד לטיף ועטיה, עד נטילת חייו או פגיעה בילדיו. כך, בהודעתו מיום 20.04.23 [נספח 23] אומר תשובה ש"ידעתי שויקי ולטיף הם עבריינים" אך מיד מבקש מהחוקר "למחוק את העניין שהם עבריינים, כי הוא לא רוצה ש[הם] יראו" [שם, ע' 7] ומסרב לעימות עם מי מהמשיבים באמרו "מה פתאום? נראה לך שאני רוצה שיקרה משהו לבת שלי, חס וחלילה לילדים שלי?" [שם, ע' 12]. תשובה פונה לחוקר ואומר לו "אתה כותב את הדברים ושם לי מטרה על הראש" [שם, ש' 44-45].
- היגדים שנלוו דווקא לתיאורים ממזערים, דוגמת ההודעה החד-צדדית והפסקנית של עטיה, שלמרות המוסכם לא תזוכה קבוצת תשובה בהחזר – "הוא [עטיה] לא איים אבל במילים אחרות הוא נתן להבין שאנחנו צריכים לשלם את כל הארבעה וחצי מיליון ₪..." [נספח 23]
- חזרה והדגשה, עד כמה "כולם היו מפחדים מהם" [נספח 23, ע' 6-7], והזיהוי של עטיה עם עולם הפשע הנתנייתי [נספח 22].
- הכפייה החלה כבר משלב ראשון, כשהגיעו לטיף ועטיה לפגישות אצל תשובה ופנו אליו טלפונית, בעוד הוא מנסה להתחמק מהם וכשברור לו שאיש מהם לא יעבוד בעצמו בפרויקטים [נספח 21]. תשובה מדבר על חשש שולי שקינן בו ושלא מנע ממנו למסור עבודה למשיבים [נספח 22]. אלא, שבחינת פעולותיו של תשובה כבר בשלב מוקדם זה חושפת יותר – תשובה הזהיר, שדואג לסגור כל פינה בכל פרויקט, עונה בכנות לשאלת חוקר ומאשר שבאופן חריג, לא ביצע שום בדיקה מקצועית לחברת לטיף, לא פיננסית, לא ביצועית, לא ביטוחית ואף-לא לגבי תחום פעולתה של החברה [נספח 20, ש' 364-368]. לכך יש להוסיף את עצם 'בחירתו' של תשובה באנשים חסרי ידע וניסיון, או עם ניסיון מוגבל מאוד, שאתם התקשר לצורך ביצוע עבודות בהיקף נכבד.
- לאחר השלב הראשון, ובקשר לפרויקט בוסטון, הדברים ברורים אף יותר. ההסכם לביצוע עבודות העפר באתר הפרויקט, לוקה בחוסר היגיון כלכלי ושני הקבלנים המנוסים, תשובה ודרור, אינם יכולים להצדיק את ההסכם ואינם מכירים הסדרים דומים – האם מדובר בתיווך, שבו המתווך לוקח את מלוא התשלום עבור ביצוע העבודה, מרוויח יותר מהמבצע, ולא מסתפק בעמלת תיווך של "אחוז קטן"? או שמדובר בקבלנות משנה, כשהקבלן אינו טורח להיות בקשר מינימאלי עם המזמין או עם השטח? לשאלת החוקר, איך אפשר לקרוא להסדר כזה, עונה תשובה – "סחטנות" [נספח 20, ש' 263-276]. ודרור אומר ש"כל ילד בכיתה א' יבין שיש פה משהו לא תקין" אין הגיון כלכלי וסכום התמורה הוא "דמיוני" [נספחים 20, 39 ו-40].
- תשובה נאלץ גם לשלם למשיבים תוספת נכבדה של כסף, משהתגלתה באתר טיטניום 'אדמה שחורה', בניגוד גמור למוסכם. תשובה הבין וידע שאין מוצא כשמדובר במשיבים ושילם בניגוד לרצונו [נספחים 23, 22].
- לאורך התקופה, המשיבים לוחצים על תשובה לשלם את שנדרש, אך תשובה מתקשה לעמוד בכך. לאחר ששיק שמסר תשובה חזר ביום 18.04.22, שלח לטיף למשיב הודעות קוליות זועמות ובהן גידופים כלפי תשובה ובאחת מהן אף הורה לו להשמיע לתשובה את ההודעות ואז למחקן. המשיב השיב ואישר שכך יעשה [נספח א20].
- החרדה והמצוקה, שבעקבות לחצים מצד המשיבים, נשמעים היטב בהודעות הקוליות ששלח תשובה לשותפו גרטל, ביום 11.08.22 "... בוא, אני עם הקבלן עבודות עפר פה, ב... ב... מתחת לאוטו שלי, אה, מתחת לבניין... אני צריך שם 3,000,000 פלוס מע"מ, לא יכול לשחק עם האנשים, הסברתי לך! הם אצלי פה... חייב לשלם להם. תענה לי, תחזור אלי דחוף". דקות ספורות אחר-כך שלח תשובה הודעה נוספת, "תעשה לי טובה, תרים אלי טלפון, אני חייב למצוא את הפתרון של הקבלן עבודות עפר... אין לי דרך, אני חייב לפתור אתם את הבעיה...". ובהמשך היום, בהודעה שלישית, "אני חייב לשלם היום לקבלן של העבודות עפר, היה אצלי כבר... מתחת למשרד... מתחת לבית שלי, חיכו לי שני אנשים היום בבוקר..." [דו"ח מיצוי, נספח 25, סעיפים מ"ב-מ"ג].
לכאורה, לפנינו יצירה והפעלה מתמדת ומתחדשת של לחצים של המשיבים על תשובה, שהובילה אותו לפעול בניגוד לרצונו, שלא כדין. תשובותיו של המשיב בחקירותיו אינן פוגמות במסקנה זו, לנוכח סתירות, ערפול מכוון ושתיקה סלקטיבית.