התביעה טוענת כי החברות OPCI, דנידוב וסווילה לא מילאו בעסקאות היבוא, נשוא האישום השמיני כל תפקיד אמיתי, והנאשמים השתמשו בהן לשם הסתרת תוכנית המרמה ולשם התחמקות מתשלום מיסים. אף ש-OPCI שימשה כיבואנית, דנידוב כמשחררת הטובין מהמכס וסווילה כמוכרת הטובין לפיקולו-ליין, לא הועברו הזכויות בטובין בשום שלב בין החברות הנ"ל, הואיל והטובין היו מלכתחילה בשליטת הנאשמים 1, 5 ו-6.
את מעשיהם אלו ביצעו הנאשמים בצוותא, במטרה להשתמט במרמה מתשלום מיסי היבוא.
מעשי הזיוף והמרמה נעשו בנסיבות מחמירות הנעוצות בתחכומם, בהיקפם ובממדיהם של מעשי הזיוף והמרמה וכן בהיותם פרי מאמץ מתוכנן, שיטתי וממושך. גם עבירות המס בוצעו בנסיבות מחמירות עקב ריבוי האישומים וסכומי ההשתמטות ממס. התביעה מציינת כי בגין כל אחד מהרשימונים והחשבוניות הכוזבות יוחסה לנאשמים עבירה נפרדת.
טיעוני התביעה לגבי האישום השמיני
- בפתח טיעוניה, מבקשת התביעה לזכות את הנאשם 4, אבי קלמרו, כשותף למעשי העבירה שבוצעו במסגרת האישום השמיני.
בסיכומיה טוענת התביעה כי הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי חברת פיקולו-ליין, ולא יבואן אחר, היא שהזמינה את הטובין נשוא האישום השמיני מחברת אופסה, לפי הכמויות וההסכמים בינה לבין אופסה. אף אחת מהחברות הבאות: OPCI, סווילה מסחר בע"מ, דנידוב בערעור מיסים או חברת פלאנס מבלגיה - לא הייתה קשורה להזמנה. את ההזמנות ביצעו הנאשם 5, רוברטו וגמן, והנאשם 6, יגאל פדלון, בשם פיקולו-ליין ובשבילה. עוד נטען, כי הוכח שהחברות סווילה ודנידוב הן חברות קש שרכש הנאשם 1 מקובי זוארץ ומאבי בן ניסן, תמורת 50,000 ₪, במטרה לבצע באמצעותן את העבירות נשוא כתב האישום. במכתבי האשראי שנכתבו לטובת אופסה נדרש הספּק להוציא את החשבונות על שם חברת OPCI, שאינה מוכרת לאופסה ואיננה נזכרת במסמכי ההזמנה ובתכתובת שבינה לבין פיקולו-ליין. התביעה מוסיפה וטוענת כי הטובין נשלחו לישראל, מכתבי האשראי נפרעו והבנקים הסבו את שטרי המטען כפי שביקש בעל החשבון, רוברטו וגמן. את רשימוני היבוא הכוזבים, הנסמכים על חשבונות ספק מזויפים שהוציאה חברת פלאנס מבלגיה, הגישה חברת דנידוב בע"מ, שהוצגה במרמה כספקית הטובין. התביעה טוענת כי יגאל פדלון, הנאשם 6, הוא זה שפעל בשם דנידוב, תוך שהוא מציג ייפוי כוח שלא ברור מקורו. מחיר הטובין בחשבונות פלאנס נמוך בכשליש מהמחיר האמיתי ששולם לספק אופסה, באמצעות מכתבי האשראי. עקב כך הושמטו מיסי יבוא בשיעור ניכר מעלות הטובין. חברת פיקולו-ליין "רכשה" את הטובין בישראל מחברת קש נוספת, היא חברת סווילה מסחר בע"מ, כנגד חשבוניות מס ותוך תשלום בשיקים המוסבים על החלק, ונפדים במזומן. שיקים בסכום השווה לסכום השמטת המיסים, כלל לא הוצגו לפירעון. התביעה טוענת כי הוכיחה שהנאשמים 1, 5 ו-6 היו שותפים למהלך המרמה. לטענתה הנאשם 5, הוא שעמד מאחורי פיקולו-ליין, הגם שמבחינה פורמלית הייתה החברה רשומה על שם יגאל פדלון. הנאשם 5 היה היבואן הממשי, כאשר פיקולו-ליין שימשה אותו לשם ביצוע היבוא, והוא היה בעל האינטרס הכלכלי מאחורי מעשי המרמה והנהנה העיקרי מהם. התביעה מוסיפה וטוענת כי הנאשם 5 היה מעורב בכל הליכי העסקה למעט השחרור מהמכס, שנעשה באמצעות עמילי מכס. איש הקשר עם עמילי המכס היה הנאשם 6. לטענת התביעה, רוברטו וגמן החזיק במשרדו חותמות של חברות הקשורות למרמה, OPCI וסווילה.