התרשמותי מגרסתו זו של הנאשם 1, אינה שונה מהתרשמותי הכוללת מדבריו הבלתי מהימנים של נאשם זה, אשר מסר עדות שאינה ראויה לאמון ואינה מתיישבת עם חומר הראיות שבתיק, מבלי שטרח לבסס את דבריו במסמכים או בראיות מהימנות אחרות.
לאור האמור, הנני קובע כי חברת סווילה מסחר בע"מ, הייתה חברה בשליטתו ובניהולו של הנאשם 1, לאחר שנרכשה מקובי זוארץ ואבי בן ניסן תמורת 50,000 ₪. חברה זו הופעלה על-ידי הנאשם 1 במסגרת פעילותו העבריינית, בפרשיות שונות המתוארות בכתב האישום.
דברים דומים יש לומר גם לגבי חברת דנידוב בע"מ, שנרשמה על-ידי קובי זוארץ ואבי בן ניסן על שם אברהם שטשגובסקי, ואף היא נמכרה ביחד עם חברת סווילה מסחר בע"מ, לנאשם 1. כזכור, העיד במשפט אברהם שטשגובסקי עצמו, אשר מסר כי הסכים לרשום את החברה על שמו לבקשתם של קובי זוארץ ואבי בן ניסן, ומעבר לכך אין לו דבר וחצי דבר עם החברה ואופן ניהולה.
גם בנוגע לחברה זו, הנני נותן אמון בעדותם של קובי זוארץ ואבי בן ניסן, ודוחה מכל וכל את גרסתו של הנאשם 1.
הגם שאין מחלוקת לגבי עברם הפלילי ורקעם השלילי של קובי זוארץ ואבי בן ניסן, התרשמתי כי, לפחות בנושא מכירת החברות סווילה ודנידוב לנאשם 1, עדותם ראויה לאמון, וכידוע הוא כי עבר פלילי וחוסר מהימנות במקרים קודמים, אינם מחייבים התייחסות שלילית לעדות הנמסרת בבית המשפט, או גוררים את פסילתה של העדות, מניה וביה, כשקרית ובלתי מהימנה. קביעת הממצאים העובדתיים ושאלות של מהימנות העדים, מסורות, ככלל, לערכאה הדיונית, אשר יכולה להתרשם מהעדים באורח בלתי אמצעי, ולבחון את העדות מתוך ראייה רחבה של מכלול הראיות. בהתאם לגישה זו, הנני קובע כי יש ליתן אמון בעדותם של קובי זוארץ ואבי בן ניסן, בהתייחס לחברות סווילה ודנידוב.
התביעה הציגה ראיות חיזוק שונות, ככל שהדבר נוגע לחברת דנידוב. כך למשל, עולה כי הנאשם 1 הזמין הדפסת מסמכים שונים, על גבי נייר מכתבים אותנטי, כביכול, של חברת דנידוב. המסמכים הודפסו במשרדי "מגדל", כפי שהעידה הגב' חנה אורן, שעל עדותה עמדתי בדבריי הקודמים. מן הראוי לחזור ולהזכיר, כי הנאשם 1 הציג עצמו בשם "אבי" בפני הגב' חנה אורן, וכאמור, אין זו התחזותו הראשונה של הנאשם 1, כאדם אחר.
ת/12 הוא מכתב מיום 08.03.2000 המופנה אל מכון התקנים בשם חברת דנידוב בע"מ, ולפיו הוסמך הנאשם 6, יגאל פדלון, לטפל בהליכים במכון התקנים, מטעם חברת דנידוב.