יצוין, כי הן קובי זוארץ והן אבי בן ניסן היו רשומים ברשימת עדי התביעה, אך מהצהרת התובע עולה כי לא עלה בידי התביעה לאתרם ולזמנם למתן עדות, ובסופו של דבר הם זומנו על-ידי הנאשם 4, אבי קלמרו.
בסיכומיהם הנרחבים, טענו באי-כוח הנאשם 1 כי אין ליתן כל אמון בעדותם של קובי זוארץ ושל אבי בן ניסן שהינם עבריינים, אשר הורשעו בשורה ארוכה של עבירות, והם בעלי אינטרס ממשי להפליל את הנאשם 1. מן הראוי להזכיר, כי הנאשם 1 אף טען כי במהלך החקירה, עת שהה במסדרונות משרדי החקירות של המכס, ניגש אליו אלמוני והזהירו לבל יזכיר את שמם של קובי זוארץ ואבי בן ניסן כמי שקשורים לפרשה, ומסיבה זו לא הזכיר את שמם.
אכן, מדובר בעדים שקופה גדולה של שרצים תלויה להם מאחוריהם, והם הורשעו בעבירות שונות לרבות עבירות מרמה והתחזות לאחר, אך בנושא חברת סווילה (וכן לגבי חברת דנידוב), לא ראיתי כל סיבה ממשית שלא לקבל את גרסתם.
לאורך כל כתב האישום, מופיעה חברת סווילה מסחר בע"מ, כחברה המנהלת כביכול, עסקאות יבוא בהיקף נרחב ביותר, ומתוך התרשמות בלתי אמצעית משני העדים, הנני סבור כי אין כל ממש בטענה, לפיה הם אשר עומדים מאחורי אותן עסקאות. גרסתו של הנאשם 1 בעניין זה, לפיה חברת סווילה לא הייתה מעולם בשליטתו, וכי אין ליתן אמון בעדותו של פנחס בסון, מנהל החשבונות של החברה, בעניין זה, אינה מקובלת עליי, כלל ועיקר. כבר הבעתי את דעתי לגבי מהימנותו של פנחס בסון, ככל שהדבר נוגע לחברות JCC ו-ICT , והדברים נכונים גם לגבי חברת סווילה.
אני חוזר וקובע, כי הנאשם 1, התחזה בפני פנחס בסון כחיים זרוק, והופיע כמי שמנהל את שלוש החברות, וכמי שמופקד על ענייניהן הכספיים. הנני דוחה, מכל וכל, את גרסתו הבלתי מהימנה של הנאשם 1, לפיה הכיר את קובי זוארץ ואת אבי בן ניסן באמצעות הנאשם 4: "כאנשי עסקים המעוניינים בביצוע עסקאות פיננסיות באמצעות חברות שבניהולם, כגון חברת סווילה, במטרה להשיג נפח עסקאות ולהשיג נפחי אשראי".
גרסה זו נראית לי דמיונית ואף הזויה, מתוך התרשמות ישירה מהשניים, שאינם נראים כמי שמסוגלים, או אף מתיימרים, לנהל עסקאות פיננסיות חובקות עולם. באותה מידה אני דוחה את הגרסה, כי השניים שכרו את שירותיו של הנאשם 1, אשר: "העניק להם סל שירותים מגוון, ובכלל זה שירותי גבייה וריכוז וחישוב חשבונות החברה".
כמו כן, אני דוחה מכל וכל את הטענה, כי הנאשם 1 סייע לשניים: "בהעברת מסמכים ובאיסוף מסמכים ממנהל החשבונות של החברה, פיני בסון", אך זאת בגדר: "בלדרות גרידא", או על "תקן שליח", שהגיע למשרדו של רואה החשבון כדי לאסוף חשבוניות הטעונות גבייה.