על מנת להדגים את חוסר ההיגיון במעורבותו של הנאשם 6 במעשי המרמה, ציין עו"ד רפפורט, כי לו ידע הנאשם שמדובר בחשבוניות מזויפות ובשימוש בחברות קש, הדעת נותנת, כי לא היה משאיר את הטובין תחת השם דנידוב במחסני הערובה, כטובין משוחררים מכל חבות מס. לו היה מדובר במעשים פליליים, כנטען על ידי החברה, היה דואג הנאשם להוציא את הטובין ולהסתירם, ושלא להשאירם כשהם חשופים לתפיסת שלטונות המס, כפי שאכן נעשה בפועל.
גם אם הבחין הנאשם 6 במחירים המופחתים המופיעים בחשבוניות פלאנס, אין בכך כדי להצביע על קיומה של מחשבה פלילית הדרושה לביצוע העבירה. הנאשם 6 ראה את הסכומים המופיעים בחשבוניות פלאנס, אך הדבר לא עניין אותו, שכן הוא עצמו לא ביצע את היבוא, ולא דאג להמצאת המסמכים מחברת פלאנס. עו"ד רפפורט טוען, כי: "משעה שכשלה המאשימה להוכיח את היסוד הנפשי של פדלון, הרי שלא ניתן לייחס לו ביצוע בצוותא של העבירות המתוארות בכתב האישום". ועוד נטען על ידי עו"ד רפפורט, כי: "היותו של המחיר המוצהר נמוך מהמחיר שהיה ידוע בעבר לפדלון כמחיר ששולם על ידי פיקולו ליין לאופסה, אינו מהווה ראיה לכך שפדלון ידע כי מדובר במסמך מזוייף או היה מודע לכך שמדובר בשימוש במסמך מזוייף תוך ביצוע כל יתר העבירות המיוחסות לפדלון".
לבסוף נטען, כי לא ניתן להרשיע את הנאשם על יסוד ראיות נסיבתיות כאשר קיימת מסקנה אפשרית אחרת, זולת המסקנה המרשיעה. במקרה דנן, כך נטען על ידי עו"ד רפפורט, אין לומר, כי המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת הינה זו המסבכת את הנאשם 6 בביצוע העבירה.
לאור האמור, מבקש עו"ד רפפורט לזכות את הנאשם 6 מהעבירות המיוחסות לו באישום השמיני, ולו מחמת הספק הסביר.
דיון והכרעה באישום מס' 8
- במסגרת אישום זה אוזכרו מספר חברות שהיו מעורבות, באורח זה או אחר, בעסקאות נשוא האישום השמיני. מן הראוי להתייחס לחברות אלה, בשים לב לטענת התביעה כי בחלק מהמקרים מדובר בחברות קש, אשר שימשו בעיקר את הנאשם 1 למטרותיו העברייניות.
התאגיד העיקרי שבו מדובר במסגרת אישום זה, הינו חברת פיקולו-ליין בע"מ, שהייתה בשליטתו של הנאשם 6, יגאל פדלון, שהוא היה גם מנהלה. השאלה הנוגעת לקשריו למערכת יחסיו של הנאשם 5, רוברטו וגמן, עם חברה זו, הינה השאלה המרכזית אשר טעונה הכרעה במסגרת אישום זה, ולכך אדרש בהמשך.
חברה נוספת, אשר נזכרה גם באישומים קודמים, הינה חברת סווילה מסחר בע"מ, לגביה נטען על-ידי התביעה כי היא חברה שהוקמה על-ידי קובי זוארץ ואבי בן ניסן, אשר רשמו אדם בשם חיים זרוק כבעל מרבית הון המניות בחברה זו, כאשר מיעוט המניות נרשם על שם אדם בשם אבי שטשגובסקי. בעדותו בבית המשפט, מסר קובי זוארץ כי מדובר באנשי קש, והוא נמנע מלרשום את החברה הנ"ל על שמו משום שחשבונו היה מוגבל, ולא ניתן היה לרשום חברה כלשהי בשמו שלו. לדברי קובי זוארץ, הוא וחברו מכרו את חברת סווילה (וכן את חברת דנידוב) לנאשם 1 תמורת 50,000 ₪, כאשר המכירה כללה את מסמכי החברה שהיו ברשותו, כולל חותמות. שותפו למכירה היה כאמור, אבי בן ניסן, שאף הוא העיד בביהמ"ש.