ב- ת/13 מדובר בהזמנת טובין מהספק אופסה מטעם חברת דנידוב.
בהתאם לעדותה של הגב' חנה אורן, מסמכים אלה הודפסו לבקשתו של הנאשם 1, הוא האיש שהציג עצמו בשם "אבי".
התביעה הפנתה גם למזכר אודות שיחה של הנאשם 1 עם החוקר אפי עזר (ת/419), ממנו עולה, כי הנאשם 1 מילא דוחות מערעור מיסים של חברת דנידוב והגישם לבנק הדואר בהרצליה, בחתימתו, כביכול, של אברהם שטשגובסקי. לדברי הנאשם 1: " הוא מילא את הדוחות והגיש אותם מאחר ואבי סטביצקי אמר לו כי שטשגובסקי לא נמצא בארץ".
מיותר לציין, כי לא הובאה כל ראיה, לפיה אותו אבי סטביצקי קיים במציאות, ויש רגליים לסברת התביעה כי מדובר בדמות בדויה.
בנוסף, הצביעה התביעה על העובדה, כי שמו של אברהם שטשגובסקי מופיע ביומנו של הנאשם 1 (ת/363), מבלי שניתן לכך הסבר של ממש.
עוד ראוי להפנות לאמרתו של הנאשם 1 (ת/321) מיום 30.10.2000, שם טען הנאשם 1, בין היתר, כי אלחנן טננבוים, הוא האיש העומד מאחורי החברות שלוס, סווילה ודנידוב. ועוד טען, כי אותו אבי סטביצקי אלמוני, הוא שליחו של אלחנן טננבוים ומייצג אותו בנוגע לחברות אלה.
אין חולק כי דבריו אלה של הנאשם 1 הינם שקריים לחלוטין, לפחות ככל שהדבר נוגע לחברות סווילה ודנידוב, וההסבר היחידי לשרבובן של החברות האלה בהקשר לאלחנן טננבוים, נעוץ בכך, כי טננבוים היה נתון, אותה עת, בשבי החיזבאללה, ועל כן לא ראה הנאשם 1 כל מניעה להשליך על שכמו של טננבוים נושאים ופעילויות שונות, שלא היו קשורות אליו, כלל ועיקר.
במהלך המשפט טען הנאשם 1, כי מי שהציג עצמו כאבי סטביצקי הוא בעצם אבי בן ניסן, והדבר נודע לו רק לאחר הגשת כתב האישום. באותה מידה, התייחס הנאשם 1 לאבי שטשגובסקי כאותו אבי בן ניסן.
ניתן לקבוע, על יסוד מכלול הראיות שהוצגו בפניי, כי השם אבי סטביצקי הועלה על-ידי הנאשם 1 מבלי שהוא פגש אדם בשם זה, ואין צריך לומר כי אותו אבי סטביצקי לא פעל בשם החברות סווילה ודנידוב, ובוודאי שלא ייצג את אלחנן טננבוים בעניין זה.
מקובלת עליי טענת התביעה, לפיה: "אורי רש המציא את אותו אבי סטביצקי אשר לא היה ולא נברא".
זה המקום להתייחס לטענות ההגנה בנוגע לאמרתו של הנאשם 1 - ת/321, שנמסרה ביום מעצרו - 30.10.2000. עפ"י הטענה, לא הודע לנאשם 1 על זכותו להיוועץ בעורך-דין, ולפיכך, ובהתאם להלכה שנקבעה בערעור פלילי 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 04.05.2006), יש לפסול את האמרה כראיה הפועלת לחובתו של הנאשם.