התביעה טוענת כי בתאריכים 5.4.1999 ו- 26.5.1999, הגיש הנאשם 1 לרשות המכס שני רשימונים כוזבים נוספים, אליהם צורפו העתקי חשבון מכר, כוזבים אף הם. אף כאן סירב הנאשם להפוך את מכתב האשראי לאופרטיבי ולהסיר הסתייגויות שונות, והודיע לבנק הפותח באמצעות חברת לנטקס על סירובו לקבל את הדוקומנטים, והורה להחזירם, לרבות שטר המטען, לבנק המודיע. הנאשם עשה כן, אף כי זה מכבר נעשה שימוש בעותק של שטר המטען המקורי לשם שחרור הטובין מחברת ההובלה ומרשויות המכס.
בהמשך האישום הראשון, נטען כי ביום 24.3.1999 הגיעו לישראל שתי מכולות, וביום 30.3.1999 הגיעו שתי מכולות נוספות מתוך החמש, שבאמצעותן שוגרו הטובין לישראל. ספק הטובין, אשר לא קיבל את כספו בגין המכולה הראשונה, הותיר בשליטתו את שטרי המטען המתייחסים לארבע המכולות הנוספות. הן אוחסנו בשליטת סוכן האנייה, כרמל שירותי ספנות בע"מ, במסוף המטענים, ובהעדר שטרי מטען לא ניתן היה לשחרר את הטובין, כלל.
לטענת התביעה, ביום 28.4.1999, הגיש הנאשם 2, באמצעות עמיל המכס, בשי יוסף בע"מ, רשימון שנועד לשחרור שתיים מארבע המכולות מהמכס וממסוף המטענים. שתי המכולות שוחררו בדרך זו והוסעו למחסן "אוקיינוס חברה בע"מ". התביעה מוסיפה וטוענת כי הנאשם 2 הציג לעמיל המכס תעודת שער הנחזית כתעודה שהוציא סוכן האנייה, כדי שישחרר באמצעותה את המכולות הנ"ל. כמו כן הוצג לפני עמיל המכס מסמך הנחזה להיות חשבון מכר ע"ס 69,580$, מאת חברת "GB Grant & Bowman Ltd." מבריטניה, הנחזית עלֿֿפי חשבון המכר להיות ספקית הטובין. התביעה טוענת כי חשבון המכר הנ"ל וכן הרשימון שנערך עלֿֿפיו, הם כוזבים. הטובין לא נרכשו מחברת "GB Grant & Bowman Ltd.", כפי שעולה מהרשימון הכוזב, אלא סופקו על-ידי ריג'נט. כמו כן, ערך הטובין לפי חשבון הספק האמיתי הוא 125,678$, ולא כפי שהוצהר. עוד נטען, כי שתי תעודות השער, בהן נעשה שימוש לשחרור המכולות, הן מזויפות ולא הונפקו בידי סוכן האנייה, כרמל שירותי ספנות בע"מ, בהעדר שטרי מטען.
התביעה טוענת כי הנאשמים 1 ו-2 מסרו לעמיל המכס חשבונות ספק כוזבים במטרה לעשות בהם שימוש לשם הונאת המכס, ועל מנת להקטין את הסכום אותו היו אמורים לשלם כמיסי יבוא, וכן על מנת להסוות את העובדה כי נטלו את הטובין שלא כדין.
התביעה מוסיפה וטוענת כי לאחר ששוחררו המכולות, הן הובלו בהוראת הנאשמים 1 ו-2 ובידיעתם למחסן "אוקיינוס חברה בע"מ" שבקיבוץ יקום, והוחזקו שם לשם מכירתם באמצעות אדם בשם שלמה מתוק. במעשיהם אלו, כך טוענת התביעה, גנבו הנאשמים 1 ו-2 ארבע מכולות, שאותן החזיקו במחסן שבשליטתם, וכל זאת תוך כדי שימוש במסמכים מזויפים. לגבי חלק מהמעשים, התביעה טוענת כי הנאשמים 1 ו-2 עשו אותם, בידיעת איש את מעשי זולתו, ועלֿֿכן יש לראותם כמבצעים בצוותא.