טיעוני התביעה לגבי האישום הראשון
- התביעה סבורה כי הוכחה אחריותו של הנאשם 1 לביצוע כל העבירות נשוא האישום הראשון, שכן הוא זה שניסח את מכתב האשראי והוא זה שעמד בקשר ישיר עם הבנק, כעולה מתרשומות על גבי מסמך הבנק, ומעדותם של אהרן קלדרון והגב' טל רימון מבנק לאומי. לטענת התביעה, הנאשם 1 הבטיח לקלדרון כי הוא לא יהיה חשוף לתשלום הסכום הנקוב במכתב האשראי, הואיל ומומחיותו בניסוח מכתבי האשראי תבטיח מראש כי בדוקומנטים שיציג המוטב יופיעו הסתייגויות. הדברים עולים מעדותו של אהרן קלדרון, ומעדותו של חיים בוכריס, שלא נדרש לשלם כסף מראש, עבור מכתב האשראי. הנאשם 1 היה היחיד שעמד בקשר עם חברת טרנסדור, בין בעצמו ובין באמצעות חברת מנטפילד. הוא קיבל ממנה את שטר המטען המקורי לשם שחרור המכולה הראשונה, וקיבל בפקסימיליה את העתקי שטרי המטען נשוא ארבע המכולות האחרות, על פיהם זויפו תעודות השער. זאת ניתן ללמוד מעדותו של מנכ"ל חברת טרנסדור, דורון כשר, וממסמכים שנערכו בזמן אמת. הנאשם 1 פנה לעמיל המכס מנטפילד, מסר את המסמכים לשחרור הטובין, לרבות חשבון ספק מזויף, ושחרר באמצעותם את המכולה הראשונה, בשם חברת הקש שלוס. זאת, עפ"י עדויות עובדי חברת מנטפילד ומסמכים מזמן אמת. הנאשם 1 הודיע לבנק לאומי, בין בעצמו ובין באמצעות לקוח הבנק, קלדרון, כי לא ידוע לו על שחרור הטובין, וזאת עפ"י מסמכי הבנק ועדות קלדרון. הוא זה שמכר את תכולת המכולה הראשונה, תוך שימוש בחשבוניות חברת הקש מריג יבוא ושיווק בע"מ, באמצעות שלמה מתוק, וקיבל ממנו את תקבולי המכירות. זאת, עפ"י עדות שלמה מתוק והודעותיו במשטרה. הנאשם 2, יהושע שלוש, שיחרר עבור הנאשם 1 את ארבע המכולות הנוספות, בעזרת תעודות שער מזויפות ובאמצעות עמיל המכס יוסף בשי. זאת, עלֿֿפי דברי שלוש עצמו בשיחה שהתקיימה בינו לבין הנאשם 3, ארלדו פריזי, שאותה הקליט האחרון. הנאשם 1 הוא שאחסן את הטובין במחסן הערובה אוקיינוס, עפ"י דברי שלוש בשיחה בינו ובין הנאשם 3. הוא זה ששילם עבור אחסנת הטובין במחסן אוקינוס, עפ"י עדות שלמה מתוק ועפ"י הודיית הנאשם 1 עצמו. הנאשם 1 הוא שמכר את תכולת ארבע המכולות באמצעות שלמה מתוק, תוך שימוש בחשבוניות חברת הקש מריג וקיבל לידיו את תקבולי המכירות. זאת, ע"פי עדות שלמה מתוק בהודעותיו במשטרה, ועפ"י מסמכים מתיק מחסן הערובה. הנאשם זה גם הורה לבנק לאומי שלא להסיר את ההסתייגויות ולהחזיר את הדוקומנטים שהתקבלו לחו"ל, למרות ששחרר את הטובין, ועל אף שהספק הציע הנחה בשיעור של 40%, וזאת עפ"י מסמכי הבנק ועדות קלדרון. הוא זה שאחראי לזיוף חשבונות הספק, הערוכים באותו פורמט כמו חשבונות פלנאס, שלטענת התביעה, הנאשם 1 הודה בזיופם.
את השלב הראשון במעשה המרמה, מייחסת התביעה לפתיחת מכתב האשראי, תוך הצגת מצגי שווא, לפיהם נעשו ההזמנות בשם חברה מסחרית לגיטימית. לטענת התביעה, מדובר במצג שווא, מאחר שהחברות המדוברות הינן חברות קש, והדבר היה ידוע לנאשם 1. הנאשם העלים את העובדה כי מדובר בחברות קש, חסרות בעלים בעלי זיקה, כתובת, נכסים ועסקים, מהספק ביודעו כי שום ספק לא היה מסכים לשלוח את הטובין אל נשגר שהוא שם ריק מכל תוכן, ואינו בגדר חברה מסחרית לגיטימית. האופן שבו נפתח מכתב האשראי מלמד כי הנאשם 1 התכוון מראש ואף תכנן ליטול את הטובין מבלי לשלם בעבורם, ובכך הוכחו תנאי יסוד של עבירת המרמה. לפיכך, כך טוענת התביעה, הנאשם 1 קיבל דבר במרמה עוד טרם נטילת הטובין, והדבר שקיבל במרמה הוא "הנחת דעתו של הספק ריג'נט ונכונותו לשלוח את הטובין לישראל, עפ"י מצגי השווא, כי המזמין הינו גורם עסקי של ממש המתכוון לשלם עבור הטובין, כאשר בפועל היה מזמין חברת קש והכוונה תחילה היתה, לקחת את הטובין מבלי לשלם".