ביום 18.1.1999, או סמוך לכך, הזמין הנאשם 1 מספק טובין בשם "Regent Technologies Corp." מטייוואן (להלן: "ריג'נט"), 1501 מסכי מחשב בגודל 17 אינץ', במחיר 191 דולר ארה"ב ליחידה, וזאת באמצעות חיים בוכריס. הנאשם 1 פנה לחברת טרנסדור בערעור מיסים על מנת שתסדיר את הובלת המטען מטייוואן לישראל.
ערעור פלילי הנטען בכתב האישום, ביקש הנאשם, ביום 8.2.1999, לפתוח מכתב אשראי בבנק לאומי לטובת ספק הטובין, על סך 288,500$, באמצעות לנטקס.
אחד מהתנאים המופיעים במכתב האשראי היה כי שטר האשראי יהיה ערוך לפקודת Contell Ltd., ומיודע גם ל M.R.L.D. Ltd.-ולשלוס. לטענת התביעה מדובר בשלוש חברות קש, אשר שימשו את הנאשם 1 לשם ביצוע מעשי המרמה.
תנאי אחר במכתב האשראי היה כי הוא יעשה אופרטיבי רק לאחר שיתקבל מברק מהבנק הפותח, המאשר כי מכתב האשראי ניתן להפעלה. למרות שתנאי זה לא התמלא, שיגר ספק הטובין ריג'נט, את הטובין לישראל, בחמש מכולות, שהוטענו בשלשה משלוחים נפרדים. הספק פנה לבנק המודיע בצירוף המסמכים הרלוונטיים על מנת לקבל את התמורה עבור הטובין, אך בקשתו סורבה מהטעם שמכתב האשראי טרם נעשה אופרטיבי. הספק פנה באמצעות הבנק המודיע אל הבנק שפתח את מכתב האשראי, וביקש שזה יפנה אל לקוחותיו על מנת שיסכימו להפוך את מכתב האשראי לאופרטיבי ולאחר הסרת ההסתייגות, יאפשרו את פירעון מכתב האשראי.
בכתב האישום נטען כי ביום 17.3.1999, הגיעה לישראל מכולה אחת מתוך החמש, שהכילו את המשלוח. עם הגעת המכולה, הודיעה על כך חברת טרנסדור בערעור מיסים לנאשם 1. מספר ימים לאחר מכן, פנה הנאשם 1 באמצעות עמיל המכס מנטפילד (1983) בע"מ, אל חברת טרנסדור וביקש לשחרר את הסחורה על פי שטר מטען מקורי הערוך לפקודת Contel Ltd., ומוסב בחותמת .Contel Investments Limited
עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם 1 פעל לשחרור המכולה, אף-עלֿֿפי שידע שהבנק לא יכבד את מכתב האשראי, מבלי שהייתה לו כוונה לשלם בעבור הטובין.
מאחר ששטר המטען היה תקין על פניו, ביקשה חברת טראנסדור בערעור מיסים את אישור סוכן האנייה, כרמל שירותי ספנות בע"מ, לשחרר את המכולה, ובהמשך ניתנה תעודת שער מאת סוכן האנייה, ביום 24.3.1999.
ביום 22.3.1999 הגיש הנאשם 1 לרשות המכס רשימון כניסה בגין שחרור המכולה הנ"ל, בשם חברת שלוס ובאמצעות עמיל המכס. הנאשם, באמצעות עמיל המכס, צירף לרשימון מסמך הנחזה להיות חשבון מכר על סך 67,232$, מאת חברת Contel Investments Limited מלונדון, הנחזית על פיו להיות ספקית הטובין, בעוד שעלֿֿפי שטר המטען שימשה חברה בשם דומה כיבואן הטובין. התביעה טוענת כי חשבון המכר הנ"ל וכן הרשימון אשר נערך על פיו, הינם כוזבים. המאשימה מוסיפה וטוענת כי הנאשם 1 זייף את חשבון המכר, מתוך מטרה לעשות בו שימוש לשם הונאת המכס ועל מנת להסוות את העובדה כי נטל את הטובין שלא כדין. עוד נטען כי הטובין לא נרכשו מחברת Contel Investments Limited, אלא סופקו מהספק, חברת ריג'נט, והיבואן על פי שטר המטען הוא חברת Contel Ltd..