באישום 9 הוגשו רשימוני היבוא באמצעות עמיל המכס "מנטפילד", והנאשם 1 הוא שפנה בעצמו אל עמיל המכס, כך שיש לראותו כמי שהגיש את רשימוני היבוא הכוזבים.
באישומים 14-10 הוגשו הרשימונים בידי עמילי המכס של החברות, להן מכר הנאשם 1 את הדוקומנטים לשחרור הטובין, ועל-כן, הוא לא הגיש את רשימוני היבוא באופן ישיר. ואולם, התביעה גורסת כי אחריותו הפלילית משתרעת על הגשת הרשימונים, גם אם אלה הוגשו על-ידי גורם אחר.
רוכשי הדוקומנטים מהנאשם 1, באמצעות שלמה מתוק, לא ידעו כי מדובר במסמכים כוזבים ומזויפים, ועל-כן הגישו אותם למכס, בהאמינם כי מדובר במסמכים אותנטיים.
בכך "כפה אורי רש על קוני הדוקומנטים את ההגשה הכוזבת".
התביעה מוסיפה וטוענת כי, הנאשם 1 אחראי לביצוע העבירות שבהגשת הרשימונים הכוזבים, בחזקת מבצע באמצעות אחר, בהתאם לסעיף 29 לחוק העונשין.
בהנחה שלא מתקיימת במי שהגיש את המסמכים למכס מחשבה פלילית, הרי שמדובר בביצוע באמצעות אחר "הואיל ובקבלם את הדוקומנטים מוכנים להגשה לעמיל המכס לשחרור, היו ככלי בידיו של אורי רש".
אם, לעומת זאת, מתקיימת במי מהם מחשבה פלילית, הרי שמדובר בביצוע בצוותא, ביחד עם הנאשם 1.
ראיות, המחזקות את דבר מעורבותו של הנאשם 1 בביצוע העבירות, מצויות בקלסר חברת "שלוס" (ת/207), שם נמצאו ניירות עבודה של התחשבנות בין "שלוס" לבין עמילי המכס, אשר הגישו את הרשימונים באישומים 14-9.
המדובר במסמכים בכתב ידה של דינה לייבו, מזכירתו של הנאשם 1, במשרדו ברשפון. דינה לייבו לא ידעה כי חברת "שלוס" קשורה לאלחנן טננבוים, ולטענת התביעה, לו היה אמת בטענתו של הנאשם 1 כאילו היה זה טננבוים, אשר השתמש בחברת "שלוס" בקשר לרשימוני היבוא, לא הייתה הגברת לייבו מייצרת את ניירות העבודה הנ"ל כמזכירתו של הנאשם 1, מבלי לאזכר את אלחנן טננבוים, בהקשר זה.
התביעה גורסת כי, הוכיחה בראיות אין ספור את אחריותו של הנאשם 1 לזיוף חשבונות הספק ולשימוש בהם, ומסירתם לשלמה מתוק לצורך מכירת הדוקומנטים. ראיות אלו נסמכות על הודייתו של הנאשם 1 כעולה מהודעתו (ת/321), שם גם הודה כי, זיוף חשבונות
פלאנס נעשה מתוך מטרה להפחית את סכומי המס, שאמורים לשלם חברות "שלוס" ו"דנידוב".
דברים אלה נתמכים בעדותו של הנאשם 3, ארלדו פריזי, בעליה של חברת פלאנס, וכן בעובדה כי הנאשם 1 התחזה בשם אחר לפני הגב' חנה אורן, אשר הדפיסה עבורו את חשבונות פלאנס.
התכלית היחידה מאחורי החלפת חשבונות הספק האמיתי הייתה השתמטות ממיסי יבוא. את שיטת החישוב הבהיר יעקב צ'יבוטרו מבית המכס באשדוד, אשר מסר כי מדובר בחישוב אריתמטי פשוט, היינו: "סכום ההשמטה: ערך טובין אמיתי לחלק בערך טובין מופחת שהוצהר, כפול סכום המיסים שחויבו, פחות סכום המיסים שחויבו".