לאור האמור, נטען כי יש לזכות את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו באישומים 9 ו-10.
טיעוני הנאשם 1 בנוגע לאישום 11
- בהתייחס לאישום 11, נטען על ידי הנאשם 1 כי מעורבותו היחידה בעסקה הייתה בתיווך בין מזמין הסחורה, חברת מסע השייכת למיקי אהרון, לבין המממן, חברת מגנום של אלון גרנות. בהמשך, תיווך הנאשם בין מיקי אהרון ושלמה מתוק לבין חברת פלאנס, לשם בחינת האפשרות לאימוץ העסקה.
למרות הכחשתו של מיקי אהרון כי הוא שהזמין את הסחורה מהספק טרייסטאר מסינגפור, נטען על ידי הנאשם 1 כי עדות זו אינה אמינה, בשים לב לעובדה כי מיקי אהרון אישר בחקירתו הנגדית כי חברת טרייסטאר הייתה ספק קבוע שלו, והוא נהג להזמין סחורה מאותו סוג, באופן קבוע.
שלמה מתוק מסר לנאשם 1 כי הוא שחרר את הסחורה באמצעות חברת שלוס, במסגרת הסיכום בינו לבין טננבוים. על מנת לאפשר את שחרור הסחורה על ידי חברת שלוס סוכם כי חברה זו תירשם כמיודעת בשטרי המטען.
הנאשם 1 מוסיף וטוען כי גם הכחשתו של אלון גרנות, לפיה חברת מגנום לא הייתה מעורבת בעסקה זו, איננה מהימנה. הראיות ובעיקר המסמכים הבנקאיים מלמדים כי חברת מגנום הייתה מעורבת, בהתאם לסיכום לפיו חברת מגנום תעביר את התשלום לטרייסטאר במנגנון של דוקומנטים לגוביינה, באמצעות חשבון הבנק של חברת מגנום בבנק המזרחי.
אף כאן מדובר בתהליך של אימוץ העסקה, שכן מזמין הסחורה, מיקי אהרון מחברת מסע, ביקש למסור את זכויותיו בהזמנה לחברה אחרת, עקב קשיי מימון בתשלום לספק. בתחילה, תכנן מיקי אהרון לבצע את העסקה באמצעות חברת מגנום, אך משנדרש להעביר את כל התשלום במזומן, הוא הגיע למסקנה כי לא יוכל לעמוד בכך ועל כן ביקש להעביר את זכויותיו לחברה מאמצת. בסופו של דבר, ובאמצעותו של שלמה מתוק, אימצה חברת פלאנס את העסקה, בלא מעורבותו של הנאשם 1.
מחיר העסקה מבחינתה של פלאנס היה נמוך מהמחיר שהיה צריך לשלם לטרייסטאר, בשל ירידת המחיר בשוק הבין-לאומי, באותה עת.
הנאשם 1 מכחיש בתוקף כי הוא זייף את חשבון המכר בשמה של חברת פלאנס, ולטענתו הוא רק קישר בין שלמה מתוק לבין כריסטיאן רוז'ה מפלאנס, לצורך אימוץ העסקה.
לאחר שחברת שלוס רכשה את הסחורה מפלאנס, שלמה מתוק התכוון לשווקה באמצעות מריג, אותה הפעיל עם מריו וייסמן. בשלב זה, כך טוען הנאשם 1, הודיע מיקי אהרון לשלמה מתוק כי יצליח לגייס את הכסף לתשלום במזומן כנגד הדוקומנטים והסחורה, ועל כן הוא ביקש ממתוק לרכוש את הסחורה משלוס וממריג. שלמה מתוק הסכים לכך והחל להסדיר את תהליך פדיון הדוקומנטים והתשלום מול מגנום.