הנאשם מבקש לדחות, מכול וכול, את הכחשותיו השקריות של אלון גרנות, בהקשר למעורבותו בהמשך העסקה.
גם כאן נטען על-ידי הנאשם 1 כי לא היה מעורב בהליך שחרור הסחורה מהמכס, אלא שהדבר נעשה בידי שלוס באמצעות עמיל המכס של חברת מסע, אלבני.
מאחר שהנאשם 1 אינו מכיר את חשבון המכר של פלאנס, והוא לא הפיק אותו, הוא אינו יודע אם חשבון המכר והרשימון שנערך על פיו הינם כוזבים, הגם שלמיטב ידיעתו מדובר בחשבון מכר המשקף את אימוץ העסקה הנ"ל.
אשר לטענה בדבר זיוף ומרמה כלפי בנק המזרחי, נטען על ידי הנאשם 1 כי התביעה לא הציגה כל ראיה לפיה מדובר בחשבון פרופורמה מזויף, ועל כן לא ניתן לטעון לזיוף ומרמה כלפי הבנק. הסתמכות על המראה של החשבון, מבלי להציג חוות דעת מומחה בנדון, איננה יכולה לשמש ראיה מספקת לביצוע עבירות של זיוף ומרמה.
עוד נטען כי גם אם מדובר במסמך מזויף, הרי שבעל האינטרס בזיופו היה אלון גרנות שכן מדובר בחשבון לטובת מגנום, ובמוצרי נייר שהם תחום העיסוק של חברת מגנום.
בקשתה של התביעה להרשיע את הנאשם בעבירות של זיוף מסמך וקבלת דבר במרמה, עלתה בשלב מאוחר של המשפט, מבלי שניתנה לנאשם 1 הזדמנות נאותה להתגונן, ובכך יש כדי להוות פגיעה בזכותו של הנאשם להליך הוגן. כמו כן, נטען כי לאור השלב המאוחר בו עלתה הטענה לראשונה, חלה על עבירה זו התיישנות.
לאור האמור, מבקש הנאשם 1 לזכותו מהאשמות המיוחסות לו באישום האחד עשר.
טיעוני הנאשם 1 בנוגע לאישום 12
- גם בעסקה זו מעורב הסוחר כרים בקיר שהזמין, באמצעות חברת מנד אלקטריק, מכשירי טלוויזיה מחברת Chugh Electronics [S] Pte. Limited מסינגפור. הנאשם 1 טוען כי בקיר לא הצליח לפתוח אשראי דוקומנטרי באמצעות חשבון הבנק שלו ועל כן פנה אליו על מנת לאתר עבורו מממן. הנאשם הפנה את בקיר אל קלדרון שהסכים לפתוח עבורו אשראי דוקומנטרי באמצעות חברת לנטקס שבבעלותו. לצורך בחינת הביטחונות של בקיר ואיכותם, נזקק הנאשם לפרטים שונים לגבי ההזמנה ולגבי הספק, ועל רקע זה נרשמו הפרטים ביומנו של הנאשם. ממכתב האשראי עולה כי הכתובת למשלוח הדוקומנטים למנד אלקטריק הייתה כתובתה של חברת מריג, שמקום מושבה ברשפון. הנאשם 1 טוען כי הדבר נעשה לבקשתו של בקיר, מפני שנהג למסור את הכתובת הישראלית של החברה במהלך עסקאותיו בחו"ל, כדי להצטייר כאיש עסקים ישראלי. אף כאן שכר בקיר את שירותיה של חברת שלוס לשם שחרור הסחורות, כדי לפשט ולייעל את תהליך השחרור, כאשר ההפניה לשלוס נעשתה על ידי שלמה מתוק. על מנת לאפשר את שחרור הסחורה, סוכם כי שלוס תירשם כפותחת האשראי הדוקומנטרי וכמיודעת בשטר המטען. מאחר שכך נרשמו הדוקומנטים, לרבות חשבון המכר, על שמה של חברת שלוס, אך צויין כי הם נשלחים בהתאם להזמנת מנד אלקטריק. לגישתו של הנאשם 1, אלחנן טננבוים היה מעורב בעסקה זו, כבר בשלב פתיחת האשראי הדוקומנטרי. אף כאן נוצר הצורך לאמץ את העסקה, מאחר שלקוחותיו של בקיר חזרו בהם מרצונם לרכוש את הסחורה. לפיכך הופנה בקיר אל חברת פלאנס באמצעות שלמה מתוק. הנאשם 1 טוען כי בעסקה זו הוא לא תיווך בעצמו בין בקיר לחברת פלאנס.
חברת פלאנס אימצה את העסקה ונכנסה בנעליה של מנד אלקטריק, תוך שהיא רוכשת את הזכויות בדוקומנטים ובסחורה, בשווי נמוך יותר בהתאם למחיר בשוק הבין-לאומי.