בניגוד לעסקה המתוארת באישום 9, עבור העסקה נשוא האישום העשירי, היו לבקיר ביטחונות שסיפקה חברת מגנום, ולכן לא היה צורך במנגנון של גורם נאמן כמו MRLD.
הנאשם 1 טוען כי בקיר היה מעוניין כי הסחורות שהזמין ישוחררו על ידי חברה ישראלית מוכרת למכס, כדי לפשט ולייעל את תהליך השחרור. לשם כך הוא ניסה לאתר חברה אשר תספק לו שירותי שחרור כיבואן. לפיכך, בשתי העסקאות הנדונות פנה בקיר לשלמה מתוק ולנאשם 1, אשר קישרו אותו לחברת שלוס, שסיפקה שירותי שחרור תמורת עמלה. לצורך מימוש האפשרות לשחרור הסחורה על ידי שלוס, סוכם כי שלוס תירשם כמיודעת בשטרי המטען, על מנת לאפשר לה את שחרור הסחורה על ידי הסבה בלבד.
אשר לטענה כי הנאשם 1 עשה שימוש בשמה של חברת קונטל במטרה לזייף חשבונות מכר באישום התשיעי, נטען כי חברת קונטל הזרה הייתה בבעלותו של חיים בוכריס, והוא לא טען דבר לגבי שליטתו של הנאשם 1 בחברה זו. הנאשם טוען כי לא הובאה כל ראיה לפיה מדובר בחשבונות מכר מזויפים, והטעות בכתיב של שם הרחוב על גבי החשבונות אינה הופכת אותם למזויפים.
בנוגע לאישום העשירי, נטען על ידי התביעה כי הנאשם 1 עשה שימוש בשמה של חברת סטורלה על מנת לזייף את חשבון המכר שהוגש במסגרת אישום זה. ההגנה גורסת כי התביעה לא הציגה כל ראיה הקושרת את הנאשם 1 לחברת סטורלה או לחשבונות המכר שלה, ולא הוכיחה כי מדובר בחברה שאינה קיימת או בחברת קש. כמו כן, לא הוכח על ידי התביעה כי מדובר בחשבון מכר מזויף.
בהתייחס לשחרור הסחורה, נשוא האישום התשיעי, באמצעות עמיל המכס מנטפילד נטען על ידי הנאשם 1 כי מי שטיפל בשחרור הסחורה היו אלחנן טננבוים ושלמה מתוק, בשם חברת שלוס, כאשר לנאשם 1 לא הייתה כל נגיעה לעניין זה. הנאשם טוען כי עדותו של טננבוים בשאלה זו הינה בלתי מהימנה, וכי אין לייחס כל משקל לדבריו. טננבוים הוא שניהל את חברת שלוס ואת עסקיה, ומבחינתו של הנאשם 1 חברה זו לא הייתה חברת קש, והוא לא היה בעל השליטה בה. חלקו של הנאשם הסתכם במימון עלויות והוצאות השחרור מהמכס, באמצעות חברת נופר דינמי.
גם בנוגע לאישום העשירי, בוצע השחרור מהמכס על ידי חברת שלוס שהייתה רוכשת את הסחורה מהחברה המאמצת סטורלה. הנאשם 1 מכחיש את הנטען בכתב האישום לפיו הוא עצמו הגיש לרשות המכס, באמצעות עמיל המכר קונטיננט, רשימון יבוא שאליו מצורף חשבון מכר של חברת סטורלה.
התקבולים עבור הסחורות ששוחררו מהמכס במסגרת האישומים 9 ו-10, הגיעו לנאשם 1, כאשר המטרה הייתה לוודא שהמממן יקבל את הסכומים ששילם עבור פתיחת האשראי הדוקומנטרי. לאחר ניכוי עמלות שונות דאג הנאשם 1 להעביר למממן, חברת לנטקס באישום התשיעי וחברת מגנום באישום העשירי, את התמורה עבור הסחורה. חלק מהסכום, בשווי הפרש המימון, הועבר לחברת מנד אלקטריק.