כזכור, טען הנאשם 1 באמרתו (ת/321) כי הדברים נעשו על-ידי אלחנן טננבוים ולמטרותיו, אך כפי שציינתי לעיל, יש לדחות, מכל וכל, גרסה זו.
על יסוד הראיות שהוצגו בפניי, שתמציתן יפורט להלן, הנני קובע כי הנאשם 1, והוא בלבד, עשה שימוש בחברת שלוס, ככל שהדבר נוגע להגשת רשימוני יבוא, טיפול מול עמילי מכס ושחרור טובין, באמצעות חשבונות ספק מזויפים ומופחתי עלות. לעניין זה, אין מחלוקת של ממש כי חברת שלוס לא הייתה בגדר יבואן הטובין, ולא היא אשר הזמינה אותם מהספק, ולפיכך הצגתה באופן זה אינה יותר מאשר הצגה שקרית וכוזבת.
על דבר העובדה כי מאחורי חברת שלוס עומד הנאשם 1, הוא ולא אחר, ניתן ללמוד מעדויותיהם של עמילי המכס השונים, אשר טיפלו בשחרור הטובין, נשוא האישומים 1, 2 ו-9. כך, למשל, העידו בנושא זה יהודה בחטיזן, אשר טיפל בשחרור הטובין נשוא האישום הראשון, ורוני משה, אשר טיפל בשחרור הטובין נשוא האישומים 2 ו-9.
רפי נעים, חשב חברת מנטפילד, נשאל בנושא הטיפול בחברת שלוס, והעיד כי : "שלוס חברה שעבדה איתנו. שחררנו להם תיקים" (עמ' 235 לפרוטוקול, ש' 16).
העד סיפר כי הקשר עם חברת שלוס נעשה דרך אורי רש, אשר: "פנה אלינו על מנת שנשחרר מטענים של החברה" (ש' 23).
לשאלה אם, מלבד אורי רש, היה גורם אחר שטיפל בענייניה של חברת שלוס, השיב העד בשלילה.
באמצעות העד הוגשה כרטסת הנהלת החשבונות הנוגעת לחברת שלוס, ועליה מופיע השם אורי רש ומספר הטלפון שלו (ת/53). גם חשבוניות המס שהפיקה חברת מנטפילד לשלוס (ת/54) הופנו אל הנאשם 1, כאשר סכומי החשבוניות לא שולמו מחשבון הבנק של חברת שלוס בבנק המזרחי, אלא מחשבון אחר בבנק דיסקונט.
לעניין זה, ראוי להזכיר, כי הטובין, נשוא האישומים 1 ו-2, שוחררו באמצעות רשימונים שהוגשו בשם חברת שלוס, בעוד שידוע כי לחברת שלוס לא היה קשר ענייני לטובין אלה.
לפחות לגבי המכולה הראשונה, נשוא האישום הראשון, אישר הנאשם 1, בהודעתו מיום 18.05.1999 (ת/302), כי הוא זה שטיפל בשחרור המכולה, תוך שימוש ברשימונים שהוגשו בשם חברת שלוס לחברת מנטפילד, אשר טיפלה בשחרור הטובין.
התביעה מצביעה גם על דבריו של שלמה מתוק בהודעתו מיום 06.12.2000 (ת/276), אשר התקבלה כראיה לתוכנה. בהתייחסו לחשבוניות חברת שלוס, סיפר שלמה מתוק כי : "אורי רש היה מוסר פנקס חשבוניות על שם שלוס ואני הייתי רושם חשבונית ללקוח בעסקה שהייתה מקובלת על-ידי אורי רש".