בהמשך, הגיש הנאשם 1 לרשות המכס ששה רשימונים נוספים, לשם שחרור הטובין הנ"ל, אליהם צורף חשבון המכר הכוזב.
כאמור, אין מחלוקת כי חברת קונטל מלונדון אינה ספק הטובין, ולא הובאה ראיה של ממש לגבי קיומה של חברה זו בלונדון.
על יסוד מכלול הראיות שהוצגו בפניי, לרבות קביעותיי הפוזיטיביות בדבר זיוף חשבונות ספק על-ידי הנאשם 1, הנני קובע כי גם חשבון הספק מטעם חברת קונטל מלונדון הינו חשבון כוזב ומזויף אשר הוכן ע"י הנאשם 1, לצרכיו העברייניים. חשבון זה נעשה בפורמט דומה לחשבונות הספק האחרים, כגון חשבונות PLANAS וסטורלה.
יצוין, כי בחשבונות קונטל וסטורלה מופיעה אותה כתובת ואותם מספרי טלפון, למרות שמדובר בשתי חברות שונות. לכך לא ניתן הסבר של ממש בעדותו של הנאשם 1.
מעדותו של רוני משה, מחברת מנטפילד, עולה כי הנאשם 1 הוא שטיפל בשחרור הטובין, נשוא האישום התשיעי, מטעם חברת שלוס.
שלמה מתוק, העיד כי עסק במכירת הטובין נשוא האישום התשיעי (מכשירי DVD ורדיוטייפ) מטעמו של אורי רש, ואת תקבולי המכירה העביר לידי נאשם 1 : "... הביא לי סחורה, הלכתי הצעתי אותה למכירה ומכרתי אותה לאנשים שאני מכיר ודאגתי לכיסוי, והעברתי את זה לאורי" (עמ' 2075 לפרוטוקול, ש' 2-1).
כאמור, רשימון היבוא, שאליו צורף חשבון הספק הכוזב, הוגש לרשות המכס והביא להפחתה במיסי היבוא המתחייבים, בסכום של 54,814 ₪, ובכך ביצע הנאשם 1 את העבירות המיוחסות לו במסגרת אישום זה.
אישום מס' 10
- באישום זה מדובר בטובין שנרכשו מחברת רסקו מהונג קונג תמורת 84,750 $, כפי שעולה ממכתב האשראי שנפתח בבנק הבינלאומי לישראל, לבקשת הנאשם 1 ובאמצעות חברת לנטקס, השייכת לאהרון קלדרון.
הנאשם 1 הגיש רשימון יבוא בשם חברת שלוס ובאמצעות עמיל המכס קונטיננט בע"מ, אליו צורף חשבון מכר מאת חברת סטורלה, הנחזית על-פיו להיות ספקית הטובין. בחשבון מכר זה הופחתה עלות הטובין לסכום של 64,100 $.
בהמשך, הגיש הנאשם 1 לרשות המכס חמישה רשימונים כוזבים נוספים, לשם שחרור הטובין הנ"ל, אליהם צורף העתק חשבון המכר מטעם חברת סטורלה.
חשבון הספק של חברת סטורלה הינו כוזב ומזויף, שכן חברת סטורלה לא סיפקה את הטובין ואינה קשורה לעסקת היבוא.
בהתאם למכלול הראיות, הנני קובע כי הנאשם 1 הוא שהכין את חשבון הספק המזויף והגישו בשם חברת שלוס, כחלק בלתי נפרד מרשימון היבוא.
כבר ציינתי כי חשבון הספק של חברת סטורלה דומה, באופן מפתיע, לחשבון הספק של חברת קונטל מלונדון, הוא ערוך באותה מתכונת, כאשר הפרטים הנוגעים לחברה (כתובת, מספרי טלפון ופקס) זהים. בכך יש כדי לחזק את הראיות, מהן עולה בבירור כי ידו של הנאשם 1 במעל הזיוף והצגת המסמכים הכוזבים.