לטענת התביעה, הוכח כי הנאשם 1, באמצעות שלמה מתוק, הפיק את חשבוניות מריג בנוגע לאישומים 9, 13-11, והעובדה כי הנאשם 1 היה אחראי להוצאת החשבוניות, הוכחה על ידי התביעה כדבעי.
לאור האמור, מבקשת התביעה להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו באישום ה-15.
טיעוני הנאשם 1 בנוגע לאישום 15
- הנאשם 1 מכחיש את הנטען בכתב האישום, לפיו הוא, או אחרים מטעמו, עשו שימוש בחשבוניות פיקטיביות, כדי ליצור גיבוי חשבונאי לעסקאות מכירה של סחורה, אשר יובאה על ידם. לטענתו של הנאשם 1, הוא לא היה הבעלים של הטובין אשר יובאו מחו"ל, אלא שמעורבותו הסתכמה בהספקת שירותים מסוימים לחלק מהחברות, במסגרת מומחיותו. הנאשם גם מכחיש את אחריותו לאי-ניהול ספרים ולאי-הגשת דוחות בשם החברות הנידונות, או להגשת דוחות כוזבים, שכן הוא לא היה בגדר בעלים ומנהל של החברות, ולא היה בעל תפקיד או עמדה, שהטילו עליו אחריות לבצע פעולות מעין אלה.
אשר לחברת מריג, הנזכרת באישום ה-15, טענתו של הנאשם 1 הינה כי לא הייתה לו כל שליטה בחברה זו ומשכך, גם לא הייתה לו אחריות לניהול ספרי החברה, להגשת דוחותיה ולהפקת חשבוניות המס שלה. לטענת הנאשם 1, את חברת מריג הקימו מריו וייסמן ויגאל פדלון (הנאשם 6), כפי שהדבר עולה ממסמכי רשם החברות (ת/311). וייסמן ופדלון היו בעלי המניות והמנהלים של החברה עם הקמתה. בשלב הבא, פרש פדלון מהחברה, ולאחר מכן נרשמה החברה על שם אברהם שטשגובסקי וחברת פורום אופיס, שבבעלות מאיר בן שמעון וארלדו פריזי (הנאשם 3). הנאשם 1 טוען כי גם בשלב זה, נותר מריו וייסמן כמנהל בפועל של החברה, ומבחינתו של הנאשם, הוא היה זה ששלט בחברה, הפעיל אותה וניהל את ענייניה. הנאשם 1 לא היה מעולם בעל מניות, דירקטור, מנהל או בעל כל תפקיד אחר במריג, ועל כן החברה לא הייתה מעולם בשליטתו.
הנאשם 1 מוסיף וטוען כי התביעה לא הביאה לעדות את מריו וייסמן, הגם שזה היה רשום כעד תביעה בכתב האישום. לטענת הנאשם, התביעה לא סיפקה הסבר של ממש לפשר אי-זימונו של וייסמן, והסתפקה בטענות בעלמא לפיהן לא הצליחה לאתר את העד.
העד שטשגובסקי, אשר העיד מטעם התביעה, שלל כל קשר לנאשם 1 וטען כי אינו מכיר אותו ומעולם לא פגש בו, והוא לא מסר דבר המעיד על שליטתו של הנאשם בחברת מריג.
עדות דומה נשמעה גם מפי מאיר בן שמעון, אחד מבעליה של חברת פורום אופיס, ולמעשה גם ארלדו פריזי לא טען כי לנאשם 1 הייתה שליטה בחברת מריג.