הנאשם מוסיף וטוען כי במקרה בודד אחד הוא עשה שימוש בחשבונית של מריג, באישורו של מריו וייסמן, שהיה מבחינתו הבעלים והמנהל של מריג. זאת, לצורך קבלת תשלום בגין עמלת שיווק שהגיעה לאשתו של הנאשם 1, מיכל רש, מחברת הביטאט בע"מ, על סך 992 ₪. באישורו של וייסמן הוצאה החשבונית וסומנה, ת/257. עוד נטען בסיכומי הנאשם 1 כי משלל הראיות, המסמכים והעדויות, עולה כי המפעיל העיקרי של חברת מריג בתקופה הרלוונטית היה שלמה מתוק. איש זה היה שותף עסקי של מריו וייסמן במשך שנים רבות ובחברות רבות, ויש לראותו כשותף וכבעל השליטה בחברת מריג. רק מכיוון שהיה פושט רגל, לא נרשם שלמה מתוק כבעלים פורמליים או כמנהל חברת מריג. דברים אלה אושרו בעדותו של שלמה מתוק בבית המשפט, והוא שלל את האפשרות כי הנאשם 1 היה בעל שליטה או בעל תפקיד כלשהו בחברת מריג. לעניין זה, מבקשת ההגנה להעדיף את דבריו של שלמה מתוק בבית המשפט, על פני הדברים שמסר בחקירתו, שם טען כי הנאשם 1 הפך לבעלים של מריג, לאחר שוייסמן עזב את החברה. באותה עת, ביקש שלמה מתוק לסייע לחברו ולשותפו מריו וייסמן, ולהראות כי הלה אינו מנהל יותר את חברת מריג.
במועד עדותו של מתוק בבית המשפט, הלה כבר ניתק את קשריו העסקיים והאישיים עם וייסמן ולכן, כך טוען הנאשם 1, הוא היה חופשי למסור את האמת על אודות הבעלות והניהול של חברת מריג.
ההגנה מפנה גם לעדותה של עדת התביעה דינה לייבו, אשר ביצעה עבודות משרדיות עבור הנאשם במשרדו ברשפון, ואף היא מסרה כי מריג הייתה חברה בבעלותו של מריו וייסמן ובניהולו. לאור האמור, טוענת ההגנה, כי התביעה לא הוכיחה את טענתה בנוגע לשליטתו של הנאשם 1 בחברת מריג.
הנאשם אינו שולל כי ניהל קשרים עסקיים עם חברת מריג ואף סיפק לה שירותים שונים. חברה זו פעלה מתוך קומפלקס משרדים ברשפון, שאותם שכר מריו וייסמן בשביל מריג. חברה זו עסקה ביבוא, מסחר ושיווק של מוצרים שונים, לרבות מוצרי חשמל. לאחר שהנאשם 1 החליט לעבור למשרדי מריג ברשפון, הוסכם כי במקום תשלום שכר דירה עבור השימוש במשרד, יעניק הנאשם למריג שירותים פיננסים שוטפים ושירותי משרד שונים. שירותי המשרד כללו מענה לטלפונים, קבלת דואר וסידור ניירת.
במקביל, כאשר לקוח של הנאשם 1 היה נתקל בקשיים בשיווק סחורות בתחום החשמל, הוא היה מופנה לשלמה מתוק, לשם קבלת שירות בשיווק הסחורות. מתוק נהג לבצע את המכירות באמצעות מריג, שהייתה חברה בעלת פטור מניכוי מס במקור. העובדה שבחלק מהמקרים, הועברו כספי המכירות של מריג לידי הנאשם 1, אין בה כדי ללמד על שליטתו של הנאשם בחברה זו. אותם סכומים הועברו לנאשם 1 מלקוחות שקיבלו שירותי מימון מהנאשם או שהוא תיווך בינם ובין הספקים, ועל כן הופקדו התקבולים ברשותו של הנאשם 1, אשר העבירם לחשבונות הבנק של החברות המממנות. מכיוון שהנאשם פעל מתוך קומפלקס המשרדים של מריג, אין כל פלא כי נמצאה חותמת של מריג במשרדים אלה. בשלב מסוים, התפרק קומפלקס המשרדים שבו פעלה מריג, ושלמה מתוק וכן מריו וייסמן עברו לכתובת אחרת בהרצליה, ביחד עם חברות נוספות, אותן הפעילו. לטענת הנאשם, "משלב זה ואילך אורי לא שמע יותר על מריג ומבחינתו החברה 'התאיידה'".