לגישת התביעה, ניתנה לנאשם 1 הזדמנות סבירה להתגונן מפני האשמות המיוחסות לו באישום ה-18. זאת, בעיקר משום שמדובר בחברות שהיו בשליטתו והוא זה שקיבל את ההחלטות בנוגע אליהן, למן ההתחלה. לנאשם 1 ניתנה הזדמנות לחקור את יהושע שלוש בנוגע לעניין זה בחקירה נגדית, אך הוא לא מצא לנכון לנצל זכות זו.
לאור האמור, התבקש בית המשפט להרשיע את הנאשם 1 בארבע עבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, בארבע עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין ובשתי עבירות של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין.
את הנאשם 3 מבקשת התביעה להרשיע בשתי עבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, בשתי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד ובשתי עבירות של שימוש במסמך מזייף.
טיעוני הנאשם 1 בנוגע לאישום ה-18
- בראש ובראשונה נטען, כי אין להרשיע את הנאשם 1 בעבירות המיוחסות לו באישום זה, הן משום שלא ניתנה לו הזדמנות סבירה והוגנת להתגונן והן בשל טענות התיישנות.
לגופו של עניין, הנאשם 1 טוען כי לא הוצגו ראיות התומכות בטענות התביעה שלפיהן החברות JCC ו-ICT נפתחו במרמה ובזיוף, עבור הנאשם 1. מבחינתו, מדובר בחברות אמיתיות וממשיות שנוהלו בידי יהושע שלוש ובידי "חיים", הוא קובי זוארץ. חלקו של הנאשם 1 היה במתן שירותים לחברות הללו, ובעיקר שירותי מימון בגין עלויות והוצאות של שחרור טובין מהמכס. שני החותמים, יאן שוורצמן ומאיר בן שמעון, שללו כל קשר והיכרות עם הנאשם 1, או לחברות הנוגעות בדבר. מעדותו של רוה"ח נתן הרפז עולה כי פתח את החברות ורשם אותן לבקשתם של יהושע שלוש וארלדו פריזי, והוא אינו מזכיר כלל את הנאשם 1, בקשר אליהן.
הנאשם מוסיף וטוען כי מעולם לא השתמש בחברות אלו כחברות קש ולא ביקש מאדם אחר להשתמש בהן ככאלה, למענו.
אשר לטענת התביעה, כי הוכיחה את ביצוע העבירה במסגרת ההוכחה הכללית שמדובר בחברות קש אשר היו בניהולו של נאשם 1 ובשליטתו, ההגנה משיבה כי אין בכך משום ראיה המצביעה על כך שהחברות הוקמו ונפתחו עבור הנאשם 1. לשם ביסוס הטענה, יש להציג ראיות נפרדות ועצמאיות לכך שהחברה אכן הוקמה עבור אותו אדם, אשר עשה בה שימוש מאוחר יותר. זאת ועוד, ההגנה טוענת כי גם אם יוכח שהחברות אכן נפתחו עבור הנאשם 1, עדיין מוטלת החובה על התביעה להוכיח, בראיות נפרדות ועצמאיות, כי הנאשם 1 היה מודע לכך שהן נפתחות, תוך ביצוע מעשי מרמה וזיוף.