לסיכום, ההגנה טוענת כי מהימנותו של אלחנן טננבוים היא אפסית והמשקל שיש לייחס לדבריו, אם בכלל, הוא זעום.
בהתייחס לנתן הרפז, רואהֿֿחשבון במקצועו, טוענת ההגנה כי מדובר בעד מעורב, שאף נחקר באזהרה כחשוד, בנוגע לחלק מהפרשיות. במהלך חקירתו במשטרה ובמכס, הוא הבין, כמו יתר הנחקרים, כי אם ישתף פעולה לשביעות רצון החוקרים, הדבר יסייע לו להיחלץ מהחקירה ללא פגע, וכך עשה. כמו כן, פעל הרפז על מנת להתחמק מתשלום חובותיו לנאשם 1, והיה ברור לו כי סיבוכו של הנאשם בהליכים פליליים יקל עליו לחמוק מתשלום החוב.
גם מהימנותו של עד זה הינה מפוקפקת ודבריו נסתרו בדברי עד התביעה שלמה מתוק.
שלמה מתוק עצמו שיווק סחורה עבור לקוחות שונים של הנאשם 1 גם בעסקאות נוספות, וכמי שהפנה לקוחות שלו לנאשם 1 לשם קבלת פתרונות מימון חוץ בנקאיים, הוא מעורב בכל מהלך העסקאות, עד צוואר. מתוק אף נחקר באזהרה כחשוד, והיה לו אינטרס מובהק להרחיק עצמו מכל פוטנציאל של הסתבכות אפשרית. בעדותו בבית המשפט הוא הבהיר כי אמירותיו במשטרה, לפיהן מכר סחורות של אורי רש ועבור אורי רש, הן אמירות לא מדויקות, ומתוק העדיף למסור את הדברים לחוקרים על מנת להיחלץ מהתסבוכת אליה נקלע. בנסיבות אלה, יש להעדיף את עדותו של מתוק בבית המשפט על פני עדויותיו במשטרה, אך גם להתייחס בהסתייגות ובזהירות לגרסאות שמסר בבית המשפט.
חלק נכבד בפרק המבוא, הוקדש לראיות שהגישה התביעה להוכחת שיטה ומעשים דומים. התביעה התבססה, בהקשר זה, על עדותם של אלחנן טננבוים ואלון גרנות.
המעשים עליהם העיד אלחנן טננבוים, שיש בהם, לגישת התביעה, כדי לבסס טענת שיטה ומעשים דומים, מבוססים על שלוש שיטות פעולה: מרמה כלפי ספקים וגניבת סחורה מבלי לשלם בגינה, מרמה כלפי המכס באמצעות חשבוניות ספק מונמכות, וזיוף חתימת היסב על שטר המטען, תוך גניבת הסחורה.
דבריו של אלחנן טננבוים בהקשר זה מוכחשים על-ידי הנאשם 1, ולדבריו, הוא מעולם לא רימה ספקים בכך שנטל סחורות מבלי לשלם בעבורן.
ביתר פירוט נטען, טננבוים הטעה את בית המשפט, בהעידו כי הנאשם 1 היה המפעיל והבעלים של החברות מדס, M.D.S, אישפיל, גלנדורה, Sky Line, דן לירס, ועוד. הנאשם היה הבעלים והמנהל של מדס, M.D.S וגלנדורה, ביחד עם רוברטו וגמן, הנאשם 5, כאשר חברות אלה נתנו שירותי מימון לחברות אחרות.
הנאשם 1 מכחיש כי ביצע מרמה כלפי ספקים מחו"ל בתקופת עבודתו בחברת גלנדורה, וטננבוים לא היה כלל בסוד העניינים, משום שעסק רק בחלקים הטכניים של שחרור הסחורה. כמו כן, הנאשם 1 לא ניסח מכתבי אשראי באופן מכשיל, במטרה לשחרר סחורה מבלי לשלם בגינה, כאשר טענותיו של טננבוים מציגות מציאות מעוותת ובלתי ניתנת לביצוע. כל מכתבי האשראי שפתח הנאשם 1 בעבר, היו תקינים ותנאיהם היו לגיטימיים. נוסף על כך, הנאשם לא השתמש במסמכים מזויפים כדי לשחרר סחורה מבלי לשלם בגינה. הדברים שטננבוים מייחס לו לגבי שיטת המרמה - אינם אפשריים לביצוע.