ההגנה אינה מקבלת את טענת התביעה שלפיה הנאשם 1 השתיל במכתב האשראי שמות הכוללים טעויות כתיב ושגיאות דפוס למיניהן, כדי לאפשר הימנעות מתשלום בעד סחורה. בהקשר זה נטען כי שגיאות טכניות גרידא, אינן אמורות להביא לביטול מכתב האשראי, אלא אם מדובר בשיבוש מהותי של שם הספק או של שם הנמל, פרטים שחייבים להיות מדויקים ונטולי טעויות כלשהן.
לסיכום, ההגנה טוענת כי כל התנאים המופיעים באשראי הדוקומנטרי היו הגיוניים ונבעו מרציונל עסקי, מסחרי ופיננסי, ולא מתוך כוונת מרמה.
עדותו של אהרן קלדרון, שממנה עולה לכאורה כי הנאשם 1 הבטיח לו להכניס הסתייגויות למכתבי האשראי, אינה מלמדת על כל כוונת מרמה. כוונתו של הנאשם הייתה להגן על קלדרון, שהיה מממן העסקה. ואכן, הנאשם 1 הבטיח לקלדרון כי ייצור למענו מנגנון הגנה, אשר יבטיחו כי לא יחויב לשלם כסף לספּק, מבלי לקבל את כספו מהמזמין.
הוכחה נוספת לחוסר ההיגיון הקיים בטענות התביעה, באשר לניסוח תנאים מטעים ומכשילים באשראי הדוקומנטרי, נעוץ בעובדה כי כל מסמך כזה צריך לעבור שלוש מסננות חיצוניות אובייקטיביות ומקצועיות, היינו הבנק הפותח, הבנק של הספק והספק עצמו. אין כל סבירות בטענה כי הושתלו תנאים והסתייגויות שלא ניתן לעמוד בהם, אשר לא ניתן לגלותן באמצעות אותם מנגנונים, אמורים לבדוק בקפידה את נוסחו של המסמך.
בסיכומי ההגנה מופיעה התייחסות לפשר ההתנגדות להסרת ההסתייגויות, חרף שחרור הסחורה. ראשית, כך נטען, לא הנאשם 1 הוא זה שסירב להסיר את ההסתייגויות, אלא הוא פעל על תקן של יועץ לקלדרון, וזה קיבל את ההחלטה. הנאשם יעץ לקלדרון שלא להסיר את ההסתייגויות, מאחר שבוכריס לא שילם ולא הביע כל כוונה לשלם את עלות הסחורה לקלדרון במסגרת מכתב האשראי. למעשה, מכתב האשראי כלל לא הפך אופרטיבי, והסירוב להסיר את ההסתייגויות הוא בבחינת סירוב להפוך אותו לאופרטיבי בדיעבד.
לאור האמור, כך נטען מצד ההגנה, פעולותיו של הנאשם 1 בהזמנת הסחורה ובהוצאת מכתבי האשראי הדוקומנטרי לא היו נגועות במרמה או בהונאה. הראיות והגיון הדברים מלמדים כי לא הייתה כל כוונת מרמה מצדו והוא לא פעל במרמה, ואין צריך לומר כי הדברים לא הוכחו מעבר לכל ספק סביר. עלֿֿכן, כך מוסיפה וטוענת ההגנה, יש לזכות את הנאשם מסעיפי אישום אלו.
החלק האחר הנוגע לאישום הראשון עניינו בטענות בדבר נטילת הטובין מבלי לשלם בעבורם. הנאשם אינו מכחיש כי לאחר שמזמין הסחורה, חיים בוכריס, הודיע לו כי הגיע לסיכום עם הספק מחוץ למסגרת האשראי ופנה אליו כדי לבקש את שירותיו במימון עלויות השחרור, הוא הסכים לכך. כמו-כן, הנאשם אינו מכחיש כי לבקשתו של בוכריס, הוא תיווך בינו לבין חברת שילוח שהכיר, וכן בינו לבין עמיל מכס וחברה משחררת. הנאשם עמד בקשר עם כל שלושת הגורמים במסגרת תפקידו וכחלק מהשירות שנתן. עם זאת, הנאשם מכחיש בתוקף כי נטל את הסחורות בעצמו, וכי היה בשלב כלשהו בעל הסחורה או המחזיק בה. את המכולה הראשונה שחררו שלמה מתוק וחיים בוכריס, כאשר המטרה הייתה שמתוק ישווק את הסחורה וישמש מעין נאמן על הכספים שיתקבלו מהמכירות, וזאת כדי לוודא שהכספים הראשונים שיתקבלו ישמשו, קודם כול, להחזר חובות, והיתרה תועבר לבוכריס. בפועל, כך לטענת ההגנה, פעל בוכריס בעצמו לשיווק הסחורות, ואף נטל לעצמו חלק מהתמורה, בניגוד לסיכום. מכל מקום, הנאשם לא היה מעולם בעליה של הסחורה או המחזיק בה, וכל עניינו במכירתה היה לשם קבלת החזר החובות של בוכריס, אליו ואל יתר ספקי השירותים.