הנאשם 4 שתק בחקירתו הראשונה, מיום 19.9.2000 (ת/334), הגם שלא הייתה זו שתיקה מוחלטת אלא שהוא בחר להשיב לכמה שאלות של החוקרים. מתחילת החקירה שב ודרש להתייעץ עם עורך דין, אך החוקרים המשיכו להציג לו שאלות, מבלי להפסיק את החקירה ולכבד את זכות ההיוועצות הנתונה לו. גם אם מסר נאשם זה גרסה התואמת את גרסתו של הנאשם 1, הדבר נעשה על פי עצתו המשפטית של סנגור קודם שייצג אותו. מדובר בעו"ד דן קוואל ז"ל, שיעץ לנאשם 4 להמשיך בשתיקתו במהלך ימי מעצרו, אף שלא היו לו יד ורגל בפרשה שבגינה נעצר. הואיל והנאשם פעל על פי עצה משפטית שניתנה לו, אין לפרש את שתיקתו או את הגרסה הראשונית שמסר, לחובתו. כאמור, מסר הנאשם 4, בחודש אוקטובר 2000, במסגרת הודעתו (ת/388), פרטים שנמסרו לו מאת הנאשם 1, ועל כך הוא מכה על חטא. בעדותו בבית המשפט ובשיחה בעל פה עם בא כוח המאשימה החליט הנאשם לחשוף את האמת, לרבות דבר העובדה כי הנאשם 1 ביקש לתאם עמו עדויות, והדברים אינם צריכים לעמוד לו לרועץ.
אשר לנטען נגד הנאשם 4 במסגרת האישום השני - עו"ד מאירוביץ' טוענת כי נַסּח כתב האישום לא התמודד עם השאלה מה חלקו של הנאשם בביצוע העבירות הנקובות בו. נטענו טענות כלליות והדברים לא הובהרו גם במסגרת סיכומיה הנרחבים של המאשימה. בשל כך נפגעה יכולתו של הנאשם 4 להתגונן, כיוון שלא ברור מה מבין שלל העובדות הנטענות באישום זה מיוחסות באופן ספציפי לנאשם.
הסיבה שבעטייה לא פורטו המעשים המיוחסים לנאשם 4, כך טענה עו"ד מאירוביץ', היא שלא עלה בידי המאשימה להביא ראיות משכנעות שלפיהן היה הנאשם חלק ממעשי המרמה המיוחסים לנאשם 1 ולנאשמים האחרים. עוד נטען כי עדי התביעה, רובם ככולם, לא העידו מאומה על מעורבותו של הנאשם 4, ולא הייתה להם כל נגיעה או היכרות עמו. מסיבה זו לא מצאה ההגנה צורך לחקור את אותם עדים ולהציג להם שאלות במסגרת חקירתם הנגדית.
באישום זה מדובר בעסקה לגיטימית שהשתבשה, והנאשם 4 לא קשר כל קשר עם הנאשם 1 או עם אחרים כדי להונות את ספק הטובין. לגישתו של הנאשם 4, מדובר בסכסוך אזרחי-עסקי שאין לו רקע פלילי, ככל שהדבר נוגע אליו. המפגש הראשון בין הנאשם 1 לבין הנאשם 4 נועד לאתר אפשרות למימון העסקה, מאחר שלא היה באפשרות חברת OPCI לעמוד בתנאי הדרישה של הספק לתשלום בעבור המחשבים. גם אם הנאשם 1 תכנן, כבר באותו שלב, להעלות הסתייגויות למכתב האשראי באופן שלא תשולם התמורה לספק, אין כל ראיה לכך שהדבר היה בידיעת הנאשם 4, או שהוא היה שותף לתכנון המרמה ולביצועה. אין מחלוקת על כך שהטובין אשר שוחררו הגיעו לידי חברת OPCI, אך לנאשם 4 לא היה ידוע כי במועד השחרור לא הסיר הנאשם 1 את ההסתייגויות, והדבר הובא לידיעתו רק לאחר פניית הספק אליו. מיד לאחר מכן פנה הנאשם 4, פעמים מספר, אל הנאשם 1 וביקשוֹ להסדיר את העניין.