אכן, במסגרת המשפטי האזרחי שהתנהל נגדו היה הנאשם 4 מיוצג עלֿֿידי עורך דין, שאותו הפנה אליו הנאשם 1, והדבר מעלה תהיות. עם זאת, ניתן להסביר תהיות אלו על רקע מערכת היחסים ההדוקה שהייתה לנאשם 4 עם הנאשם 1, ורק בדיעבד התברר לאבי קלמרו כי הוא מצוי בצד המנוצל.
בהתייחס לעדותה של עו"ד בורמן, אשר ייצגה את הנאשם 4 בהליך האזרחי, התברר כי עדותה הייתה מגמתית וכי הנאשם 1 אף יצר עמה קשר טרם מסירת עדותה. אופן מסירת עדותה בבית המשפט מלמד כי כל רצונה הוא לסייע לנאשם 1 ולהרחיקו, ככל האפשר, ממעורבותו העמוקה בעסקה נשוא ההליך האישום השני. לפיכך, אין ליתן כל אמון בעדותה של העדה בהקשר זה.
אשר על כן, ההגנה מבקשת לזכות את הנאשם 4 מהאישום השני.
נושאים משפטיים המשותפים לכלל האישומים או למרביתם
ראיות נסיבתיות
- חלק מהעובדות הנטענות על-ידי התביעה מתבססות על ראיות נסיבתיות, בהעדר ראיות ישירות להוכחתן. לפיכך, ראוי להקדיש מספר מילים לנושא הראיות הנסיבתיות.
כפי שנקבע בערעור פלילי 6096/94 מנצור נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 732, 736:
"ראיות נסיבתיות נבחנות על-פי עקרונות לוגיים המגלמים את ניסיון החיים והשכל הישר... בעניין זה הכלל הוא כי אם האפשרות להסיק ממכלול הראיות קיומן של עובדות שאין בהן אשמה של הנאשם היא אפשרות דמיונית, ואילו המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת ממכלול הראיות, בהתחשב במשקלן, היא קיומן של עובדות שיש בהן אשמת הנאשם, הרי שיש להרשיע את הנאשם. שכן שבמצב כזה לא נותר כל ספק סביר באשמתו.
הראיות הנסיבתיות עשויות להביא למסקנה המרשיעה בדרך האלימינציה של פירושים המתיישבים עם חפות הנאשם. כנגד הראיות המצביעות על אשמת הנאשם, על בית-המשפט לשקול - על-פי מבחני ההיגיון וניסיון החיים - היפותזות סבירות המתיישבות עם חפותו של הנאשם. הנאשם יורשע רק אם המסקנה המרשיעה הינה המסקנה ההגיונית היחידה".
בערעור פלילי 4086/91 מימון נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 868, 873 התייחס בית המשפט העליון למהותה של הראיה הנסיבתית באומרו:
"הכלל הוא, כידוע, שבבחינת השאלה אם יש בראיות נסיבתיות שהובאו לפניו כדי לבסס הרשעה, מוטל על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות, ואת הסברי הנאשם, במבחני ההיגיון וניסיון החיים ורק אם המסקנה המרשיעה, אשר מוסקת מן הבחינה הזאת, גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית ואינה נותרת כל מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר שאשמת הנאשם הוכחה מעל לספק סביר" (וראו גם: ערעור פלילי 5152/91 חליווה נ' מדינת ישראל, לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 17.10.95; ערעור פלילי 497/92 מייקל נ' מדינת ישראל, לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 24.10.95).