בערעור פלילי 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221 התייחס בית המשפט העליון לנושא הראיות הנסיבתיות בהאי לישנא:
"לגבי ראיות נסיבתיות נאמר כי 'כוחן של ראיות כאלה לשמש בסיס לקביעת מימצא לחובת הנאשם יהיה הפועל היוצא ממידת ודאותן. על-כן, אין לקבוע מימצא סופי, עליו מבוססת ההרשעה, אלא אם מימצא כזה מתחייב הגיונית מן הנסיבה או הנסיבות שהוכחו' (ערעור פלילי 411/84 מדינת ישראל נ' לביב, פ"ד לט(1) 293, בעמ' 302). ההיסק המתבקש נבחן על-פי שיקולי היגיון וניסיון החיים. ומתי ניתן להרשיע עלֿֿסמך ראיות נסיבתיות? באחד המקרים נוסחו הדברים במילים אלה: 'כאשר בראיות נסיבתיות מדובר, צריכות הראיות להביא בדרך האלימינציה למסקנה האחת של אשמת הנאשם. אבל אין זאת אומרת שכל ראיה נסיבתית בפני עצמה חייבת להספיק להרשעת הנאשם. כל ראיה בפני עצמה חייבת הוכחה מעל לספק סביר, אך המסקנה הסופית יכולה להתקבל מתוך צירופן של כמה ראיות נסיבתיות כאלה, שכל אחת מהן אינה מספקת בפני עצמה להרשעת הנאשם' (ערעור פלילי 524/77 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 682, בעמ' 685-686)".
(שם, בעמ' 227, וראו גם: ערעור פלילי 6864/03 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 657 וערעור פלילי 10852/04 ניג'ם נ' מדינת ישראל, לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 12.2.09).
צדדים לביצוע העבירה
- אחת השאלות המתעוררות בתיק זה נוגעת למעמדם של חלק מהנאשמים בתיק זה, והאם יש לראותם כשותפים לביצוע כלל העבירות או מקצתן, במידה שייקבע כי אלה אכן בוצעו בפועל. לפיכך, יש להידרש לשאלה אם לפנינו משתתפים בביצוע העבירה, בין כמבצעים בצוותא ובין כמסייעים.
סעיף 29 לחוק העונשין קובע לאמור:
")א) מבצע עבירה - לרבות מבצעה בצוותא או באמצעות אחר.
(ב) המשתתפים בביצוע העבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו במקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר."
סעיף 31 לחוק העונשין עניינו ב"מסייע" אשר מוגדר כך:
"מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע".
על ההבחנה בין מבצע בצוותא לבין מסייע עמד בית המשפט העליון בערעור פלילי 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 239 (להלן "פס"ד מרדכי"):