הראיות הנסיבתיות, אשר פורטו לעיל מובילות למסקנה חד משמעית, כי הנאשם 1 היה הרוח החיה בשחרור ארבע המכולות והעברתן למחסני חברת אוקיינוס ביקום, ולאחר מכן, מכירת תכולתן ללקוחות בישראל. כל זאת, ביודעו כי לא שולמה לספק כל תמורה בעבור הטובין, ובהתעלם מבקשותיו החוזרות ונשנות לכבד את מכתב האשראי, ולהסיר את ההסתייגויות שנכללו בו. הנאשם 1 ידע היטב כי אין כל כוונה לשלם תמורה כלשהי לספק, ובכך יש משום ביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, בהקשר זה.
הטענות הנוספות שפורטו בכתב האישום, עניינן חלקו של הנאשם בזיוף מסמכים שונים ובשימוש בהם, הן כדי לאפשר את שחרור הסחורה מבלי לשלם את תמורתה, והן כדי להביא להפחתה במיסי היבוא, שתשלומם מתחייב בגין שחרור הסחורה.
ככל שהדברים אמורים במכולה הראשונה, נעשה, כזכור, שימוש בשטר מטען מקורי, שאליו צורפו הרשימונים ת/59 (אחסנה), ת/60 ו-ת/61 (שחרור). אין חולק על כך, שלפי אותם רשימונים, ספק הטובין הוא Contel Investments Limited. אין מחלוקת כי עובדה זו הינה כוזבת, שכן הספק הוא חברת ריג'נט מטייוואן. יש לציין כי הסכומים המופיעים בחשבונית האמיתית זהים לאלה המופיעים בחשבונית Contel, ומסתכמים ב-67,232$. לטענת התביעה, הכזב ברשימונים ת/59, ת/60 ו-ת/61 "הוא בכך שהחשבון שצורף הוא לא החשבון על פיו יובאו הטובין לישראל".
זה המקום להתייחס לטענת התביעה שלפיה חברת Contel הזרה היא חברת קש, וכי לא הוצגה כל ראיה לכך שמדובר בתאגיד רשום. טענה זו מתייחסת לרשימוני היבוא באישומים 1, 2 ו-9, ולפיכך דבריי אלה יכולים לחול גם על האישומים הנוספים. גרסתו של הנאשם היא כי חברת Contel הבריטית אינה מוכרת לו והוא לא עבד מולה, כספק או כמממן של מוצרים. לטענתו, חשבון הספק Contel נמסר לו מאת חיים בוכריס, אשר מסר לידיו גם את שטר המטען המקורי, החתום בחותמת הסבה של Contel. בוכריס, לעומת זאת, טען כי אינו מכיר את חשבון הספק Contel וכי לא עשה עסקים כלשהם עם אותה חברה. עוד ציין, כי Contel הייתה בגדר שם בלבד, חסר כל תוכן ממשי, וכי לא היה לו ייפוי כוח לפעול בשמה.
אם עליי לבחור בגרסה האמינה יותר, הנני קובע ללא כל היסוס כי גרסתו של בוכריס משקפת את המציאות, ואינני סבור כי יש ממש בטענה שלפיה מסמכי חברת Contel הבריטית הגיעו לידי הנאשם 1, באמצעותו של בוכריס. התביעה מסיקה כי מדובר בחשבונות מזויפים וכוזבים גם מתוך טעויות בחשבונות הספק, כמו למשל בכתיב שם הרחוב שבו שוכנת, כביכול, החברה. התביעה מציינת כי בנוגע לאישום 10 הוצג חשבון ספק של חברה נוספת מלונדון (מסמך 3790 בת/145), וגם שם מופיעים הכתובת ומספרי הטלפון הזהים לאלה שבחשבון הספק של Contel הבריטית. התביעה מפנה את תשומת הלב גם להעדר רצף מספרי במסמכים הנחזים כחשבונות ספק של Contel.