בצד העבירה של זיוף המסמכים, יש להרשיע את הנאשם 1 גם בחמש עבירות של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין, מאחר שהוא הגיש את המסמכים המזויפים או השתמש בהם, ביודעו כי מדובר במסמכים שאינם אותנטיים ואשר הוכנו וזויפו בידיו או עלֿֿידי מי מטעמו. סעיף 420 לחוק העונשין אינו מזכיר אפשרות של ביצוע העבירות בנסיבות מחמירות, ועלֿֿכן אינני רואה להרשיע הנאשם בשימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, כבקשת התביעה.
לאחר שקבעתי, ולו מחמת הספק, כי הנאשם לא עבר עבירה, ככל שהדבר נוגע לניסוח מכתב האשראי ולאי-הסרת ההסתייגויות הכלולות בו, הנני רואה לזכותו מעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, בהקשר זה. כמו-כן הנני סבור כי אין מקום, בנסיבות העניין, להרשיע את הנאשם בעבירה של קבלת דבר בתחבולה, לפי סעיף 416 לחוק העונשין.
לעומת זאת, הנני סבור כי יש להרשיע את הנאשם 1 בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, ככל שהדבר נוגע לקבלת הטובין נשוא האישום הראשון. על יסוד קביעותיי העובדתיות ניתן להגיע למסקנה ברורה כי הנאשם פעל בשיטות מרמה שונות כדי להוציא את הטובין מידי הספק, והדברים אמורים בכל חמש המכולות ששחרר. הנסיבות המחמירות נעוצות בתחכום הרב שגילה הנאשם בפעילותו זו, בהיקף הנרחב של מעשי המרמה ובעובדה כי מדובר בפרי מאמץ מתוכנן, שיטתי וממושך. כמו-כן, מדובר במרמה הכרוכה בביצוע עבירות נוספות.
נוסף על כך, יש להרשיע את הנאשם בחמש עבירות של גניבה, לפי סעיף 383 לחוק העונשין, בגין גניבת הטובין שהיו בחמש המכולות אשר נשלחו על ידי הספק ריג'נט, מבלי לשלם תמורתם. אין ספק, כי מעשיו של הנאשם בהקשר זה הינם בגדר נטילת דבר "הניתן להיגנב בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע" (סעיף 383(א)(1) לחוק העונשין). הנאשם פעל לשחרור המכולות והטובין שבהן, בשווי כולל של כ-300,000$, ביודעו, כי מכתב האשראי לא יכובד וכי לא שולמה ולא תשולם כל תמורה לספק בגין הסחורה ששלח, ובכך יש לראותו כמי שנטל את הטובין במרמה וללא תביעת זכות, מתוך כוונה לשלול את הטובין מהבעלים שלילת קבע.
התביעה מייחסת לנאשם 1, במסגרת האישום הראשון, גם עבירות על פקודת המכס ועל חוק מע"מ. העבירה הראשונה המיוחסת לנאשם עניינה בהצגת תעודה המתיימרת להיות חשבון מכר אמיתי, בעוד שהיא אינה כזו, בניגוד לסעיף 212(א)(3) לפקודת המכס. זאת, בצירוף סעיף 218 לפקודת המכס, המגדיר את הצדדים לביצוע העבירה, ובכלל זאת, המסייע, המעודד והמייעץ.