כפי שפתחתי בהערכת מהימנותו של הנאשם 1, והצבעתי על אמינותו הירודה בעיניי, דבר שהינו רלוונטי לכל האישומים, כך הנני רואה להתייחס לשאלת מהימנותו של הנאשם 4, אברהם קלמרו. הנאשם ניסה להציג עצמו כקורבן תמים של הנאשם 1, אשר הוליך אותו שולל וניצל את מצוקתו הכלכלית. סבורני, כי תאור זה אינו הולם את המציאות, וגם אם יש לראות בנאשם 1 כרוח החיה במסגרת הפרשיות שתוארו בכתב האישום, אין ספק בעיניי, כי הנאשם 4 לא נגרר אחריו ולא הובל על ידו לביצוע המעשים הפליליים המתוארים במסגרת אישום זה. הנאשם 4 שיתף פעולה בנפש חפצה עם הנאשם 1, ביודעו, כי התמורה לספק לא שולמה ולא תשולם, בעוד שהטובין שסופקו על ידו שוחררו ונמכרו ללקוחות בישראל, בלא הסכמתו וללא אישורו של הספק. בניגוד לטענתו של הנאשם 4, אין מדובר בסכסוך עסקי גרידא שהוא ראוי להתברר במסגרת תביעה אזרחית, אלא שמדובר במעשים מתוכננים שמחשבה רבה בצידם, על מנת לרמות את הספק ולהוציא מידיו את הטובין במרמה.
אין חולק, כי מכתב האשראי לטובת הספק נפתח ביוזמתו של הנאשם 1, באמצעות חשבון הבנק של חברת לנטקס שבבעלות אהרן קלדרון, בדיוק כפי שנעשה באישום הראשון. התביעה טוענת, כי ניתנה הבטחה מטעמו של הנאשם 1 לקלדרון, כי מכתב האשראי לא יכובד על ידי הבנק עקב הסתייגויות שונות שנכללו בו. בפועל, לא עמד הספק בדרישות מכתב האשראי ועל כן לא שולמה לו כל תמורה בגין הסחורה שסיפק. אף כאן, אין בידי לקבוע, כי ההסתייגויות הוכנסו בכוונת מכוון, על מנת שהספק לא יוכל לעמוד בהן, דבר שיוביל לאי-כיבוד מכתב האשראי. הגם שיש בסיס לחשד, כי אלה היו פני הדברים, לנוכח הדמיון בהתנהלותו של הנאשם 1 באישום הראשון ובאישום השני, ובשים לב לעדויותיהם של קלדרון ושל אלחנן טננבוים. מתקשה אני לאמץ את התזה, לפיה ניתן להסתמך על הכנסת הסתייגויות, לגיטימיות כשלעצמן, כבסיס להוצאת הטובין במרמה מהספק. נראה לי בלתי סביר להניח, כי הספק ישגר את הטובין אל המזמין בצירוף שטרי המטען, טרם שווידא, כי יש ביכולתו לעמוד בכל התנאים וכי מכתב האשראי שהוצא לטובתו יכובד.
עם זאת, וכפי שקבעתי לגבי האישום הראשון, אין ספק בעיניי, כי הטובין שוחררו על ידי הנאשם 1, בידיעתו ובהסכמתו של הנאשם 4 מבלי שהייתה כוונה לשלם את תמורתם, כאשר בפועל אין מחלוקת של ממש, כי הספק לא קיבל את התמורה, כולה או אף חלקה.
במסמכי ההזמנה הופיעה חברת M.R.L.D. כמזמינת הטובין מהספק, עבור חברת OPCI, השייכת לנאשם 4. התביעה טוענת, כי חברת M.R.L.D. הינה חברת קש השייכת לנאשם 1. לאחר שבחנתי את הראיות בסוגיה זו, הגעתי למסקנה, כי חברת M.R.L.D. הינה חברה ללא כל פעילות עסקית. החברה לא הגישה דוחות למס-הכנסה ואין ראיה כי שילמה מיסים מסוג כלשהו. בעלי המניות הרשומים של החברה הינם יוסף הלר ויעקב שורֿֿאוקסנקרוג, אשר לא העידו במשפט ולא מסרו דבר וחצי דבר על פעילותה העסקית של החברה. לפיכך, תמוהה ביותר העובדה, כי חברה זו הוצגה כמזמינת הטובין בעבור חברת OPCI, דבר המעורר את החשד, כי הצבתה של החברה בחזית נועדה לטשטש את העקבות בביצוע מעשי ההונאה והמרמה. התביעה רואה בעובדה, כי במסמך ההזמנה (ת/366) מופיעה חברת M.R.L.D כקונה המיועד, משום מרמה כלפי הספק, שכן מדובר ב "מצג שווא כאילו הקונה מ.ר.ל.ד. הינה ישות מסחרית של ממש וכאילו אבי קלמרו הפועל בשמה מורשה לעשות כן". גם אם יש ממש בטענה זו, אינני סבור, כי יש בכך משום ביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה, כנטען על ידי התביעה, שכן נאמר בכתב ההזמנה, כי החברה פועלת עבור OPCI, ואין מחלוקת, כי המזמין הוא הנאשם 4, שהוא עומד מאחרי חברה זו. עוד ראוי לציין, כי גם אם יש אמת בעובדה שהמזמינה היא חברה ללא כל פעילות מסחרית, אין בכך כדי ללמד, בהכרח, כי מכתב האשראי לא יכובד, שכן מדובר בהתחייבות של הבנק הפותח ללא קשר לזהותו של המזמין. אי-לכך, אינני רואה מקום להרשעתם של הנאשמים, ככל שהדבר נוגע להצגת חברת M.R.L.D. כקונה בעסקה זו. כאמור, לא ראיתי להרשיע הנאשמים גם בגין ניסוח מכתב האשראי, מאחר שלא שוכנעתי, מעבר לכל ספק סביר, כי הניסוח נעשה בכוונת מכוון, במטרה למנוע את כיבודו של מכתב האשראי.