בכתב האישום נטען כי על פי תנאי העסקה, סוכם כי התמורה תשולם בשיטת דוקומנטים לגוביינה.
ביום 15.9.99, התקבלו הטובין בישראל אצל המשלח, חברת "אוריאן משלחי מטען (1985) בע"מ" (להלן: "חברת אוריאן"), וביום 28.9.99 התקבלו מסמכי היבוא אצל הבנק הערבי אשר בעיר רמאללה (להלן: "הבנק הגובה"). בכתב האישום נטען, כי הנאשמים נטלו העתק צילומי של שטר המטען הערוך לפקודת הבנק הגובה, והטביעו עליו חותמת בנק מזויפת, וזאת מבלי ששילמו את התמורה עבור הטובין ומבלי שפדו את שטר המטען ומבלי שהבנק הגובה הסב אותו לטובתם.
לשטר המטען המזויף צרפו הנאשמים מסמך הנחזה להיות חשבון מכר, על סך 287,018$, מאת חברת Manhattan Electric Industries (להלן: "מנהטן"), הנחזית להיות, על פיו, ספקית הטובין. עוד נכתב בכתב האישום, כי חשבון המכר אינו אמיתי שכן הטובין נשוא רשימון היבוא לא נרכשו מחברת מנהטן אלא היו אמורים להירכש מחברת רסקו, תמורת 405,861$. עוד נטען, כי את שטר המטען המזויף, את חשבון המכר הכוזב, ואת רשימת האריזה של הטובין, מסרו הנאשמים לעמיל המכס, שי סוכני מכס (1997) בע"מ, אשר ערך לבקשתם רשימון יבוא בשם ICT פיננסים בערעור מיסים (להלן: "ICT") ועל פיו ערך הטובין עומד על 285,00$ בלבד. ICT הוא תאגיד הרשום בישראל ובעלי מניותיו הם יאן שוורצמן ומאיר בן שמעון, המשמשים אנשי קש, כאשר השליטה בתאגיד מצויה, למעשה, בידי הנאשמים.
בפעולותיהם אלו, זייפו הנאשמים מסמכים (שטר המטען הנושא את חותמת הבנק המזויפת וחשבון המכר הכוזב), עשו בהם שימוש וקיבלו באמצעותם את הטובין וכן הפחתה במיסי היבוא, הכול במרמה ובנסיבות מחמירות. הנאשמים הצהירו בכזב על ערך טובין נמוך מהערך האמיתי ועקב כך הקטינו את מיסי היבוא בהם היו מחויבים, בהיות הטובין חייבים במכס, מס קניה ומערעור מיסים ביבוא. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשמים 1 ו-2 עשו את המעשים בצוותא חדא במטרה להונות את ספק הטובין ובמטרה להשתמט במרמה מתשלום מיסי יבוא.
הואיל והחיוב במיסים הינו במועד שחרור הטובין, ביקשו הנאשמים לשחרר חלק מהטובין במועדים נדחים. הם שלמו חלק ממיסי היבוא המופחתים וקיבלו לידיהם כרבע מכמות הטובין. ביום 23.9.99, הגישו הנאשמים רשימון לשחרור טובין בערך מוצהר בסך 78,524$. בכך הם הטעו את פקידי המכס, הונו את אוצר המדינה והשתמטו מתשלום מיסי יבוא בסך כולל של 82,000 ₪ וניסו להשתמט מתשלום יתרת מיסי היבוא בסך 341,827 ₪.