לטענת התביעה, הנאשמים נטלו העתק של שטר מטען הערוך לפקודת הבנק הגובה, והטביעו עליו חותמת בנק מזויפת, וכל זאת מבלי ששילמו את התמורה עבור הטובין, ומבלי ששטר המטען נפדה על ידם, והוסב לטובתם על-ידי הבנק הגובה.
לשטר המטען המזויף, צירפו הנאשמים מסמך הנחזה להיות חשבון מכר מאת חברת "Trust Exports Pte. Ltd" מניו-יורק, על סך 32,995 $, חברה הנחזית להיות ספקית הטובין. בכתב האישום נטען כי חשבון המכר הנ"ל אינו אמיתי, היות שהטובין נשוא רשימון היבוא לא נרכשו מחברת "Trust Exports Pte. Ltd" אלא היו אמורים להירכש מחברת "European Technical Trading", תמורת 181,970 $.
התביעה מוסיפה וטוענת כי חברה JCC הינה תאגיד הרשום בישראל, ומי שרשומים כבעלי מניותיו הינם יאן שוורצמן ומאיר בן שמעון כאנשי קש, כאשר בפועל תאגיד זה נרשם על-ידי הנאשמים, אשר עשו בו שימוש לצרכיהם.
את שטר המטען המזויף, את חשבון המכר הכוזב ואת רשימת האריזה של הטובין מסרו הנאשמים לעמיל המכס נח ניב, אשר ערך לבקשתם, בשם JCC, רשימון יבוא, שעל פיו ערך הטובין הינו 32,995 $ בלבד. התביעה טוענת כי ערך הטובין האמיתי הינו 181,870 $, כאשר סכום זה לא שולם כלל לספק הטובין.
עמיל המכס שילם מיסי יבוא מופחתים עבור הנאשמים, אשר קיבלו לידיהם את הטובין באמצעות חברה הובלה.
במעשיהם אלה, זייפו הנאשמים מסמכים (שטר המטען הנושא את חותמת הבנק המזויפת, וחשבון המכר הכוזב) ועשו בהם שימוש לשם קבלת הטובין במרמה, וכן הפחתה במיסי היבוא, והכול בנסיבות מחמירות.
חשבון המכר הכוזב זויף על-ידי הנאשמים במטרה לעשות בו שימוש לשם הונאת המכס, ועל מנת להסוות את העובדה כי נטלו את הטובין שלא כדין.
בכך גם הצהירו הנאשמים, באורח כוזב, על ערך טובין נמוך מהערך האמיתי, והביאו להקטנת מיסי היבוא שבהם היו מתחייבים, אלמלא המרמה.
עוד נטען בכתב האישום כי המעשים נעשו על-ידי הנאשמים בצוותא חדא, במטרה להונות את ספק הטובין ועל מנת להשתמט במרמה מתשלום מיסי יבוא.
בגין השימוש במסמכים הכוזבים והטעיית פקידי המכס, השתמטו הנאשמים מתשלום מיסי יבוא בסך 104,235 ₪.
לגבי הנאשם 4 - אברהם קלמרו - נטען כי הוא קיבל לידיו את הטובין ביודעו כי הושגו בפשע.
אישום מס' 5
- מאחר שכל הצדדים רואים באישום זה משום "אישום תאום" לאישום הרביעי, יוצגו הפרטים בנוגע לאישום זה טרם, שיובאו טיעוני התביעה וההגנה.
גם אישום זה מיוחס לנאשמים 1-4, ובמסגרתו המדובר בעבירות הבאות: