התביעה אינה מקבלת במלואה את גרסתו של אפרים מאיר, אשר טען כי לשאלה אם מדובר בבנק השיב בשלילה. לגישתה של התביעה, הדעת נותנת כי שיתף פעולה עם הנאשמים ואישר בפני הדוברים מחו"ל כי מדובר בבנק.
טענה נוספת שהייתה בפי התביעה היא כי הנאשם 3, ארלדו פריזי, סיבך את עצמו בנוגע למשלוח המכתב המזויף, הנחזה להיות מכתב אותנטי של בנק המזרחי.
אשר לטענה בדבר זיוף חותמות היסב בנקאיות, נטען כי מאחר שדובר במסמכים לגוביינה אשר חייבים להיערך לפקודת הבנק, זויפו חותמות הבנק הערבי, על מנת להטביע חותמות היסב עלֿֿגבי מסמכי הגוביינה.
הנאשמים הציגו בפני עמיל המכס העתק מסמך הובלה אווירי הנושא חותמת היסב נוספת של הבנק הערבי, ובאופן זה ניתן היה לשחרר את הטובין. על העובדה כי מדובר בחותמת היסב מזויפת, ובזיוף שתי חתימות של מורשי חתימה של הבנק הערבי, העיד היועץ המשפטי של הבנק, נעים פדל. העד גם הציג דוגמאות חתימה של מורשי החתימה של הבנק, שאינן זהות לחתימות שהוטבעו עלֿֿגבי שטרי המטען.
ראיה חשובה הקושרת את הנאשמים 1 ו-3, כשותפים מרכזיים לאישומים אלו ולזיוף חותמות ההיסב של הבנק הערבי, היא עובדת פנייתם לאפרים מאיר, כדי שישיג להם נייר רשמי של הבנק הערבי, שבו ישתמשו כדי להכין את החותמות המזויפות. על כך העיד אפרים מאיר עצמו, ולדבריו, השיג נייר מכתבים ריק של הבנק הערבי ברמאללה ושיגר אותו לנאשמים 1 ו-3, בפקס. כמו כן, העיד כי השניים ניסו לגייסו על מנת שישתתף ביבוא מחשבים ורכיבי מחשבים, שהם הטובין נשוא האישומים 4-7.
על-גבי כל שטרי המטען, באמצעותם שוחררו הטובין באישומים 3-7, מתנוססת אותה חותמת מזויפת של הבנק הערבי, השונה מהחותמות האותנטיות המשמשות את הבנק, ובכך יש כדי ללמד כי "אותה קבוצה עבריינית ביצעה את כל מעשי העוקץ נשוא אישומים 3 - 7".
בשיחה המוקלטת בין יהושע שלוש לנאשם 3, סיפר שלוש כיצד הושגו החותמות המזויפות, ובכך סיבך את עצמו וגם את הנאשם 1. לדברי שלוש "היה מישהו מרמאללה שקיבל 100 דולר הלך סידר את החותמת, את הכל בבנק".
על שיטת הפעולה העיד גם אלון גרנות, שסיפר כי במקרה אחר של יבוא נייר מארה"ב, היה שטר המטען לפקודת הבנק, והואיל ולא היה כסף לשלם עבור הסחורה, הציע הנאשם 1 לשחררה על-ידי זיוף הסבה בנקאית.
לכל רשימוני היבוא, להם צורפו שטרי המטען עם חותמות היסב מזויפות, צורפו חשבונות ספק כוזבים ומזויפים, שהופקו במתכונת החשבונות ששימשו לפרשיות האחרות.