נוכח כך, עיקר החשיבות היא בכך שההסכם נעשה בידי הצדדים לפני הנישואין, ובהתאם קובעת הוראת סעיף 2 (ג1) לחוק הוראה בדבר הסכם ממון "שנכרת לפני הנישואין", כי ניתן לאמתו בידי נוטריון, ואין חובה לאשרו בבית משפט או בבית דין, בשונה מהסכם שנעשה לאחר הנישואין. אין ההוראה כוללת הנחיה על פיה האימות חייב שייעשה לפני מועד הנישואין.
איננו מוצאים לנכון להידרש לגוף טענת ב"כ המערער כי נפל פגם באימות הנוטריוני בהקשר של וידוא הבנת הצדדים, שכן טענה זו לא נטענה וממילא לא התבררה בפני בית משפט קמא, ובכלל כך לא הופנתה שאלה בעניין זה לנוטריונית אשר העידה בהליך. טענה זו נדחית איפוא.
אשר לטענה כי בעמ"ש פלונית נקבע כי אימות נוטריון חובה שייעשה ערב הנישואין – לא כך הם פני הדברים. שם, בשונה מענייננו, לא מדובר היה באימות נוטריוני שנעשה בסמוך לאחר הנישואין, אלא באימות נוטריוני שנעשה חמש שנים קודם לנישואין. השאלה אם אפשר שאימות יכול שייעשה לאחר נישואין לא נדרשה להכרעה באותו ענין. עם זאת, מן האמור שם בסעיף 31 עולה עמדה על פיה אין כל פגם בכך שהסכם שנעשה בסמוך קודם לנישואין, יאומת בידי נוטריון בסמוך לאחר הנישואין.
בהינתן מסקנה זו, יש להכיר בזכויות המשיב מכוח הסכם הממון, שכן מדובר בהסכם ממון תקף. ממילא מתייתר הצורך להכריע בטענות הנוספות הנוגעות להנמקת בית המשפט לפיה ההסכם מחייב מחמת דוקטרינת תום הלב, המניעות וההשתק.
אשר על כן הערעור נדחה.
המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪. כספי הפקדון יועברו למשיב באמצעות ב"כ על חשבון החיוב בהוצאות.
ניתן היום, ו' תשרי תשפ"ו, 28 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.
| תמר בזק-רפפורט,
סגנית נשיא [אב בית הדין] |
שירלי רנר, שופטת |
אילן סלע, שופט |