עמש (י-ם) 49351-04-25 פלונית נ' אלמוני

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת ה' גלבוע) מיום 5.3.25 בתלה"מ 5297-10-22 במסגרתו ניתנו הוראות אופרטיביות מכוחו של הסכם ממון שנחתם בידי הצדדים ביום 25.6.13 (להלן – הסכם הממון).

מדובר בהסכם שנחתם כחודש קודם נישואי הצדדים ביום 26.7.13, ואומת על ידי נוטריונית בחלוף כשבועיים ממועד הנישואין, ביום 7.8.13.

על פי הסכם הממון, עובר לנישואין החילו הצדדים על נכסיהם משטר של הפרדה רכושית, בפרט בכל הנוגע לדירת המשיב במ.  (להלן – הדירה).  בכלל כך הוסכם כי במקרה שהדירה תימכר, התמורה שתתקבל בגינה תחשב אף היא כנכס שאין לאזן את שוויו ושלא ייכלל בהסדר איזון המשאבים.

ואכן, ביום 29.1.14, כחצי שנה לאחר מועד הנישואין, נמכרה הדירה לצד ג' בתמורה לסך 1,270,000 ₪.  לאחר פרעון משכנתא שרבצה על הדירה נותרה יתרה בסך 620,000 ₪.  בחלוף כחודשיים רכשו הצדדים נכס בישוב ק.  .  הנכס נרשם על שם הצדדים בחלקים שווים והוא נרכש בתמורה לסך 2,100,000 ₪.  לצורך רכישתו נטלו הצדדים במשותף משכנתא בסך 1,400,000 ₪ ונדרשו להשקיע הון עצמי בסך 700,000 ₪.  במרוצת השנים הושבח הנכס בידי הצדדים ושוויו ע"פ חוו"ד שמאית מוסכמת מיום 28.10.24 עומד על סך 4,180,000 ₪.

00לימים התגרשו הצדדים והמערערת גרסה כי היא זכאית למחצית שווי הזכויות בנכס בק..  לטענתה, ההון העצמי ששימש לרכישת נכס זה איננו נובע ממכירת דירת המשיב במ..  עוד נטען כי הסכם הממון איננו תקף משום שאושר בידי נוטריון לאחר הנישואין.

0לאחר בחינת הראיות קבע בית משפט קמא כי אכן יתרת כספי הדירה במ.  שימשה כעיקר ההון העצמי לרכישת הנכס בק.  (יתרת ההון העצמי הנדרש, כך נקבע, מומנה מכספים משותפים).  עוד נקבע כי הצדדים השקיעו בהשבחת הנכס סך של קרוב למיליון ₪.  אשר להסכם הממון נקבע שהוא אושר שלא כדין, ואולם מחייב הוא את הצדדים מכוח דוקטרינת תום הלב, המניעות וההשתק.  מאחר שהצדדים סברו בזמן אמת שההסכם אושר כדין והמשיב הסתמך על הוראותיו בכך שהשקיע את כספי דירתו במ., ברכישת הנכס בק.  בסמוך למכירת הדירה האמורה.  לצד זאת דחה בית משפט קמא את טענת המשיב כי זכאי הוא לקבל חלק יחסי מתמורת הנכס בק.  בהתאם להשקעתו בו מכספיו הפרטיים, וקבע כי פרשנות הסכם הממון מובילה לכך שהתובע זכאי להחזר סכום השקעתו בנכס בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה ותו לא.

לטענת המערערת שגה בית משפט קמא במסקנתו.  לטענתה, פסק הדין מבטא הכרה בפועל בהסכם שעשו הצדדים עובר לנישואיהם כהסכם ממון תקף, אף שלא אושר כדין, משום שאומת לאחר הנישואין.