עוד מבדיל החוק בין הסכם ממון שנערך טרם הנישואין ולהסכם ממון שנערך לאחר הנישואין. וכך לשונה של הוראת סעיף 2 לחוק:
"2 (א)הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.
הועתק מנבו(ב)האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.
(ג)בהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם יכול אימות רושם הנישואין לבוא מקום אישור בית המשפט או בית הדין.
(ג1)הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו."
כעולה מהשוואת לשון סעיף 2 (א) ו-(ב) לחוק, ללשון סעיף 2 (ג1) לחוק, הדין מקל עם התהליך לשכלול הסכם ממון שנעשה קודם הנישואין, כך שלגביו די באימות (ולא באישור) בידי נוטריון (ולא בידי ערכאה שיפוטית), לאחר שהנוטריון נוכח ש"בני הזוג" הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ומתוך הבנה. כלומר, בשונה מהסכם שנעשה בתקופת חיי הנישואין, בהסכם שהתגבש קודם הנישואין, לא נדרש אישור ההסכם, ולא נחוצה התייצבות בפני שופט או דיין.
הטעם לכך נעוץ בשוני המהותי בין הסכמה ממונית שנעשית ערב הנישואין לכזו שנעשית בתקופת הנישואין. בעוד שערב הנישואין לא קנו הצדדים זכויות ממעמדם האישי, הרי שלאחר שנישאו מחייבות אותם הוראות חוק יחסי ממון, וההסכם משנה מזכויות קיימות על פי החוק. לא זו אף זו, לאחר הנישואין עוצמת החשש להסכמה שאיננה נובעת מרצון חופשי עולה. כלשונו של נ' שלם בספרו יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה (2019), תוך ציטוט ממה שנפסק בע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו (3) 421 (1982):
"ראינו עד כאן שהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין, או בשעת עריכתם, יכול אימות נוטריון או רושם נישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין. כאן הסתפק המחוקק בהליך פשוט יותר – אימות בלבד תחת אישור, ובגוף שאינו שיפוטי דווקא – נוטריון או רושם נישואין. הטעם לכך הוא שבין איש לאשה שטרם באו בברית הנישואין אין חשש להשפעה בלתי הוגנת של מי מהם על רעהו. לעומת זאת, כשבני זוג, בעל ואשה, עושים הסכם ממון, הרי שבשל היחסים המיוחדים העדינים והמורכבים ביניהם: "קבע המחוקק כי אין תוקף להסכם כזה אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית דווקא שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה מדובר, ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם".