בהמשך לדברים אלו טוענת המערערת כי בית משפט קמא לא נתן משקל מתאים לרישום הנכס בק. על שם הצדדים בחלקים שווים והתנהלותם של הצדדים לאורך השנים המעידה כי הם ראו את הנכס בק. כנכס משותף שחלקיהם בו שווים. בפרט משעסקינן בנכס ששימש אותם כדירת מגורים. נטען כי גם השקעת הצדדים בנכס לאורך שנות הנישואין מלמדת על כוונת שיתוף מלאה. עוד חולקת המערערת על הממצא העובדתי שבפסק הדין על פיו יתרת תמורת דירת מ. שימשה לכיסוי ההון העצמי שנדרש לרכישת הנכס בק., ואף טוענת כי לאור ההשקעות הנרחבות שלה ושל אביה בנכס בק., תוצאת ההליך איננה הוגנת. בשולי הערעור טענה המערערת כי אף שעמדת המשיב התקבלה בבית משפט קמא, היה מקום לחייבו בהוצאות לדוגמה בשל התנהלותו הדיונית.
לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, אפשרנו לב"כ המערערת להשלים טיעון בסוגיה שסברנו שיש בה, לכאורה, כדי להכריע את דין הערעור לשבט שלא מטעמי בית משפט קמא. לכאורה משעה שהסכם הממון נעשה לפני הנישואין הרי שאף אם לא אומת בידי נוטריון לפני הנישואין, אלא בסמוך לאחריהם, יש לראותו כהסכם ממון תקף לכל דבר ועניין על המשתמע מכך.
ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916במענה לכך טענה ב"כ המערערת שמהוראות הדין עולה כי שומה על הסכם ממון שנעשה קודם לנישואין לעבור גם אישור בידי נוטריון קודם הנישואין ובלעדיו אין הוא הסכם ממון כדין. עוד נטען כי במקרה דנן מדובר באימות נוטריוני בלבד ולא באישור, כך שגם בהיבט זה נפל פגם בשכלול ההסכם לכדי הסכם ממון מחייב. ב"כ המערערת שבה וטענה כי כוונת השיתוף הספציפית העולה בין היתר מהשבחת הנכס, גוברת על ההסכם אף אילו היה בר תוקף.
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)דיון
לאחר עיון בטענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להידחות.
התשתית העובדתית לדיון היא כי רכישת הנכס בק. מומנה בין היתר מהכספים שהתקבלו ממכירת הדירה במ., זמן קצר קודם לכן. מדובר במסקנה עובדתית אליה הגיע בית המשפט לאחר שבחן את מכלול הראיות שעמדו בפניו ולא מצאנו הצדקה להתערב בכך.
נקודת המוצא בפסק הדין ובהודעת הערעור היא כי אימות נוטריון להסכם יחסי ממון, שומה שייעשה קודם לנישואין. בכלל כך מסתמכת ב"כ המערערת בהרחבה על ציטוטים מפסק הדין בעמ"ש 26693-04-13 פלונית נ' פלוני [נבו] (14.11.13).
אלא שלא כך נפסק בעמ"ש פלונית ולא כך הדין.
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 מבדיל בין כריתת הסכם ממון לבין אישורו ואימותו. מדובר בשני שלבים שהחוק איננו מונע קיומם בנפרד, ובהצטברותם מביאים הם לכדי הסכם ממון מחייב (עמ"ש פלונית ס' 31 בעקבות ע"א 640/82 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לט (1) 673, 687. וכן ראו ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו (3) 421 (1982), שם הובא ההסכם לאישור לאחר שנחתם, בלא שנמצא בכך פגם).