שיקוליה של דורי בהעברת ההלוואה הראשונה לדורי, אינם מעניינו של זלמנוב ובעובדה שתקוותה של דורי נכזבה ובעיית הערבות הנוספת לא נפתרה, אין, בנסיבותיו של מקרה זה (כפי שעוד יובהר להלן), כדי לשלול מהלוואה זו את אופייה כ"תשלום הראשון", אשר שולם על פי ההסכם.
- זאת ועוד - כתב ההתחייבות נחתם ביום 10.9.08 ובסמוך לאחר חתימתו נמסר השיק לזלמנוב, זאת - על אף שההלוואה הועברה לא.מ.ת.ש רק כחודש לאחר מכן - בחודש אוקטובר 2008 (כפי שהעידו גרינברג ושרון בביהמ"ש). מסירת השיק לזלמנוב בטרם הועברה ההלוואה לא.מ.ת.ש, נוגדת, על פני הדברים, את הפרשנות הנטענת על ידי דורי למכתב ההתחייבות, שהרי, על פי פרשנותה, טרם הגיע מועד התשלום לזלמנוב ולמעשה, על פי גרסתה של דורי, צריכה הייתה דורי להשיב לדרישת התשלום ששלח לה זלמנוב, שטרם בוצע התשלום הראשון ולכן טרם הגיע מועד התשלום לזלמנוב.
מדוע, איפוא מסרה דורי את השיק לידי זלמנוב? מדוע לא השיבה לזלמנוב, שטרם הגיע מועד התשלום? לכך לא ניתנה תשובה סבירה, ע"י גרינברג או שרון. אין די בדבריו של גרינברג לפיהם הוא סמך על זלמנוב שלא יפקיד את השיק ודבריו אף אינם משיבים לקושיה ואינם מבהירים מדוע, מלכתחילה, מסר את השיק לזלמנוב (ואף ביקש הסכמתו לדחיית מועד פרעונו), אם טרם הגיע מועד התשלום ולטענת "הלחץ", התייחסתי לעיל.
- יתירה מזו - כאמור, השיק ניתן לזלמנוב, לאחר שהוא נדרש לחתום על כתב ההתחייבות, לפיו סוכם שהוא יחזיר את הכסף בהתקיים תנאי אחד בלבד – מימוש זכות הסירוב של דנקנר. חרף העובדה, שבשלב זה כבר הייתה ידוע לדורי על קיומה של הערבות הנוספת (על הבעייתיות שבכך לענין אפשרות ביצוע הפרוייקט), לא צוינה בעיה זו בכתב ההתחייבות. אם מצאו הצדדים לנכון לכתוב בכתב ההתחייבות, כי אם דנקנר יפעיל את זכות הסירוב (שמשמעותה הינה, כי העסקה לא תצא לפועל), יחזיר זלמנוב את סכום השיק, הכיצד לא מצאו הם לנכון לכתוב גם, כי סכום השיק יוחזר אם בעיית הערבות לא תיפתר?
גם בענין זה לא אמר גרינברג אמת. כאשר הוא נשאל, בחקירתו בביהמ"ש: "המסמך מש/3 (הוא כתב ההתחייבות), נחתם על ידי זלמנוב לבקשת חברת דורי כתנאי יחידי שהעמידה דורי לתשלום העמלה המגיעה לו." השיב: "נכון. אם היינו חושבים שיש סכנות נוספות לביטול העסקה היינו רושמים אותן...". כזכור, הוא העיד, תחילה, שכאשר השיק ניתן טרם הייתה ידועה בעיית הערבות הנוספת ורק כאשר הוצבו בפניו המועדים השיב, כי באותה עת הם חשבו שהעניין יסתדר.