טעמים שבתום לב וחשש מניצול לרעה של ההליך השיפוטי, שמירה על טוהר ההליך השיפוטי ואמון הציבור במערכת המשפט, עומדים בבסיס הכלל האוסר על העלאת טענות סותרות (בין באותו הליך עצמו - ראו תקנה 72(ב) לתקנות סדה"ד האזרחי) ובין בהליכים שונים - ראו רע"א 4224/04 - בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח' . פ"ד נט(6), 625, עמ' 632-633. אמנם, בשל הצורך למנוע הכרעות סותרות, הכלל לא יחול כאשר בהליך הקודם לא התקבלה הטענה הסותרת, אולם אין זה המקרה דנן. לפיכך, בענייננו, מושתקת דורי מלטעון שההלוואה הינה חיצונית להסכם.
- לא נעלמו מעיניי טענות בא כוחה של דורי, בסיכומיו, כי ההלוואה הועברה לא.מ.ת.ש על ידי קבוצת דורי בע"מ ולא על ידי א. דורי ייזום, החתומה על הסכם הקומבינציה, וכי דורי טענה במהלך הליך הבוררות הראשון (בין היתר בתצהירו של עו"ד ונגלניק שהוגש שם, מטעם דורי), כי לאחר שהתגלתה בעיית הערבות סוכם בין דורי לא.מ.ת.ש, כי דורי תיתן לא.מ.ת.ש הלוואה חיצונית להסכם.
באשר לטענות אלה אומר, ראשית, כי מדובר בטענות שלא נטענו בהתנגדות ולכן הן מהוות הרחבת חזית.
שנית, גם לגופן אין לקבל טענות אלה, לא רק משום שעו"ד ונגלניק הסביר בעדותו את נסיבות מתן ההלוואה (עמ' 89 לפרו' שו' 11-24), אלא גם ובעיקר – משום שדורי אינה יכולה להיבנות מטענה שנטענה על ידה היא, בהליך הבוררות, מה גם שאף שם היא טענה דבר והיפוכו, שכן בתביעתה דרשה, כאמור, להורות לא.מ.ת.ש להשיב לה את מה שקיבלה במסגרת ההסכם (היינו – את ההלוואה).
שרון העיד, כי גם אם הייתה מתממשת העסקה, ההלוואה לא הייתה חלק מהתשלום של 9.5 מיליון ₪ על פי ההסכם (עמ' 32 לפרו'), אולם עדות זו מנוגדת לגרסה המפורשת של דורי, בהליכי הבוררות, ומעידה על המגמתיות אשר בעדותו. ואמנם, כאשר הוקראה לו טענת דורי בבוררות בה היא דרשה מהבורר "להורות על השבתם על ידי א.מ.ת.ש לדורי של כל הסכומים ששילמה דורי לא.מ.ת.ש על פי ההסכם" (כפי שנכתב בסעיף 35.4 לכתב התביעה שהגישה דורי בהליך הבוררות, נספח א' לתצהירו של גרינברג, נ/1) השיב: "לא יודע כיצד להתייחס לזה" (סוף עמ' 33 לפרו').
- התשלום בסך 2 מיליון ₪ הועבר לא.מ.ת.ש באוקטובר 2008 (עדות גרינברג בעמ' 17 שו' 26) ועל פי עדותו נועד התשלום לאפשר לא.מ.ת.ש לשלם ריביות. גרינברג הסביר, שאם היה לו חשש שיגיעו למצב של ביטול העסקה, הוא לא היה מעביר את ההלוואה הזאת "בשום פנים ואופן". (עמ' 18 שו' 7-10) ואף הסבר זה מעיד על כך שאין מדובר בהלוואה חיצונית להסכם.
סבורתני כי, בעת שהועברה ההלוואה לא.מ.ת.ש, דורי אמנם קיוותה ורצתה להאמין, שבעיית הערבות הנוספת תיפתר וכי לולא כן לא הייתה מעבירה לה את ההלוואה. דווקא העובדה שמדובר בהלוואה שהועברה מכח ההסכם (כטענת זלמנוב, המקובלת עליי), היא זו המצביעה על כך שבעת העברתה קיוותה דורי שהבעיה תיפתר, שאם לא כן – מה ענין לה להלוות לא.מ.ת.ש כספים?