המשיבה טענה, כי מטעם זה אין להידרש לטענות וראיות אלו, שלא בא זכרן בבקשת האישור ובבקשה לקביעת דרכי ההמצאה.
אין בידי לקבל את טענות המשיבה.
- ככלל, המבקש לאשר תביעה ייצוגית, נדרש לפרט במסגרת בקשת האישור את עילת תביעתו, וכן לצרף את הראיות התומכות בה. הפסיקה דנה בשאלה אילו טענות חייב המבקש לפרט כבר במסגרת בקשת האישור, ואילו מהן ניתן להעלות במסגרת תשובה לבקשת האישור, והמבחן שנקבע הוא מבחן "המענה הישיר" לטענות שהועלו בתשובת המשיבה (רשות ערעור אזרחי 141/23 דני (דניאל) ברנר נ' סאני תקשורת בערעור מיסים [נבו] (20.4.2023), להלן: עניין ברנר, פסקה 13 לפסק הדין). באותו עניין, עמד בית המשפט העליון על כך ש"מגישי בקשת האישור הם שמגדירים את חזית המחלוקת בין הצדדים. עם זאת, כאשר הנתבע משיב לטענות שהועלו בבקשת האישור הוא יוצר מעין 'תיחום מסדר שני', אם נרצה, בתוך המסגרת הדיונית ששורטטה עם הגשת בקשת האישור. זאת, משום שעל דרך הכלל, הנתבע בורר את הקרבות אותם ברצונו לנהל... נקודות המחלוקת המרכזיות והמשמעויות ביותר בתביעה מוגדרות ומתוחמות בראש ובראשונה על ידי מגישי בקשת האישור, אך חידודן הסופי (שלעיתים אף עולה לכדי מסגורן מחדש), נעשה על ידי הנתבע במסגרת תשובתו" (שם, בפסקה 14). ברוח דברים אלו, אני סבורה כי ככלל אין לצפות מתובע המגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית המבוססת על הדין הישראלי, כי יכלול כבר במסגרת בקשת האישור טיעון מלא ומפורט בעניין הדין החל. בעניין זה מקובלים עליי לחלוטין דברי בית משפט זה (כב' השופט סתיו) בתצ (מרכז) 41409-03-21 יניב גרנות נ' Google LLC [נבו] (30.4.2024), להלן: עניין גרנות):
00 "סבורני, כי כאשר בקשת האישור מתבססת על הדין הישראלי, המבקש אינו נדרש להתייחס במסגרת בקשת האישור לטענה אפשרית לתחולתו של דין זר, גם אם זו נשענת על תניית ברירת דין. גישה זו מתבססת על שני טעמים עיקריים: ראשית, מאפייניה של הטענה לתחולת דין זר כטענת הגנה. כאשר מוגש הליך בבית המשפט בישראל, דרך המלך היא כי הוא יתבסס על הדין הישראלי. ככל שעולה טענה שהדין הישראלי אינו חל, הרי שמדובר בטענת הגנה באופיה, אשר המקום הטבעי להתמודד איתה הוא לאחר שהיא הועלתה, היינו במסגרת התשובה לתגובה (השוו, רשות ערעור אזרחי 2224/17 חברת החשמל לישראל בערעור מיסים נ' פרוידמן, פסקה 3 [נבו] (27.6.2017)). שנית, מטעמי יעילות, שכן בשלב הגשת בקשת האישור המבקש אינו יכול לדעת בוודאות האם המשיבה תטען לתחולת הדין הזר. גם אם במקרה שבו ישנה תניית ברירת דין מדובר בהנחה סבירה, הרי שהיא אינה הכרחית, שכן ייתכן שבמקרה מסוים תסבור המשיבה כי הדין הישראלי יותר נוח לה או שהיא תעדיף משיקולים אלו או אחרים שלא להסתמך על תניית ברירת הדין...