(-) עם קבלת כתב ההכרה ממשלת ישראל, הפטריארך "יהיה אחראי" לקבל את אישור הסינוד הקדוש להסכם הפשרה (סעיף 3).
(-) הסכם הפשרה יובא לאישור המוסדות המוסמכים בקק"ל, "ובכפוף לאישור זה יחתם הסכם הפשרה באופן מלא על ידי הצדדים בתוך 7 ימים מאישור הממשלה" (סעיף 3).
(-) לפטריארכיה ניתנה אופציה להסדיר את המחלוקת על פי טיוטה ב' שצורפה אף היא לפרטיכל (החלופה של הארכת תקופת החכירה), ובלבד שתודיע על בחירתה בתוך פרק הזמן שנקבע (סעיף 4).
(-) האמור בטיוטות א' ו-ב' לא יחייב את הצדדים "אלא עם החתימה המלאה על איזה מהמסמכים הנ"ל", וכל זכויות הצדדים זה כלפי זה וכלפי כל צד אחר נשמרו להם (סעיף 6.1).
(-) הצדדים התחייבו "לשתף פעולה ביניהם ולעשות כמיטב יכולתם על מנת להוציא לפועל את המוסכם בפרטיכל זה בהקדם האפשרי" (סעיף 8).
(-) הפטריארך "מאשר את האמור בפרטיכל זה ובנספחיו וכי הוא יפעל בהתאם לאמור בהם, לאחר שתוכנו של הפרטיכל וכן תוכן הנספחים לו תורגמו והוסברו לו ע"י באי כוח הפטריארכיה" (סעיף 9).
(-) הפרטיכל "נחתם לראיה" על ידי עו"ד וינרוט והשופטים בדימוס משאלי וארבל שהובאו לשמש כעדים למעמד, שאישרו בחתימתם כי הצדדים סיכמו בנוכחותם את האמור בפרטיכל "והתחייבו זה כלפי זה לפעול בהתאם לאמור בו ולקיים את הוראותיו" (סעיף 10).
- עיון בלשונו של הפרטיכל מעלה מספר תובנות. ראשית, אין חולק כי הפרטיכל הוא בבחינת חוזה על תנאי שהחיובים בו הוכפפו לקבלת כתב הכרה על ידי ממשלת ישראל.
שנית, הפרטיכל אינו הסכם סופי העומד לבדו וממצה את הסכמות הצדדים והחיובים שנטלו על עצמם, כי אם חוזה לכריתת חוזה. דהיינו, בהתמלא התנאים המפורטים בפרטיכל, הצדדים יחתמו על הסכם פשרה מחייב שפרטיו כבר סוכמו על ידם והועלו על הכתב. הסכם הפשרה (על שתי חלופותיו) צורף כנספח לפרטיכל, וכניסתו לתוקף היתה טעונה חתימה של הצדדים. לפי הוראות הפרטיכל, הסכם הפשרה היה טעון גם אישור מאת הגורמים הרלוונטיים מטעם הצדדים (הסינוד הקדוש מצדה של הפטריארכיה, והמוסדות המוסמכים בקק"ל מצדה של הימנותא).
שלישית, הפרטיכל כלל חיובים מסוגים שונים שהוטלו על הצדדים: חלקם מוחלטים (כגון התחייבות להסדיר את המחלוקת על פי אחת משתי החלופות שצורפו); חלקם עשויים להתפרשׁ כהתחייבות להשיג תוצאה (כגון התחייבות הפטריארך לקבל את אישור הסינוד הקדוש); וחלקם חיוב השתדלות, כגון התחייבות הצדדים להוציא לפועל את ההסכם מוקדם ככל הניתן.