תובנות אלה, כפי שיוסבר, הן בעלות חשיבות לצורך הכרעה בערעור שלפנינו, ואל טיבן נידרש ביתר הרחבה להלן.
- קריאה זהירה של טענות הפטריארכיה מלמדת על מספר "משוכות" מרכזיות שניצבות, כך לשיטתה, בדרך למסקנה כי מעמדו של הפרטיכל הוא של הסכם מחייב, והן: העדר גמירת דעת - בין היתר בשל העדר חתימה של הפטריארך על ההסכם; אי התקיימותם של תנאים שנקבעו בפרטיכל, בפרט קבלת האישורים הנדרשים ומתן כתב הכרה לפטריארך במועד; והעדר תוקף משפטי לפרטיכל בשל מעמדו של הפטריארך במועד הישיבה החגיגית, בהינתן שבאותו מועד טרם קיבל לידיו כתב הכרה מממשלת ישראל.
כפי שיוסבר להלן, המשוכות האמורות לאו משוכות הן, ובהתאם ללשונו של הפרטיכל, התנהלות הצדדים וקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, ניתן "לדלג" מעליהן בקלות יחסית בדרך אל המסקנה שהפרטיכל מהווה הסכם מחייב שבו התקשרו הצדדים. נבחן את הדברים.
גמירת דעת
- משא ומתן מבשיל לכדי הסכם מחייב כאשר מתגבשת אצל הצדדים גמירת דעת להיקשר בהסכם שתנאיו העיקריים ידועים לצדדים ומוסכמים עליהם. בחינת קיומה של גמירת דעת נעשית באמצעות מבחן אובייקטיבי-חיצוני (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 167-166 (מהדורה שנייה, 2018) (להלן: פרידמן וכהן)), ובית המשפט לומד על התגבשותה בעת הכריתה באמצעות נתונים המעידים על כך במבט בוחן פני עבר, כפי שאלו משתקפים מ"מכלול נסיבות העניין: התנהגות הצדדים, דברים שאמרו ומעשים שעשו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו" (גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 159, 164 וההפניות שם (מהדורה רביעית, 2019) (להלן: שלו וצמח)).
- האם גמרו הצדדים בדעתם להתקשר בהסכם? לטעמי, התשובה המתבקשת לכך היא חיובית. בראש ובראשונה, מסקנה זו נלמדת מתוכנו של הפרטיכל. נזכיר, כי לפי האמור בפרטיכל, הצדדים הבהירו ברחל בתך הקטנה כי הם מתחייבים להסדיר את המחלוקות על פי הפשרה שצורפה כנספח "שנוסחה סוכם ואושר באופן סופי על ידי הצדדים ועורכי דינם" (סעיפים 2, 4). בנוסף לכך, בפרטיכל הובהר כי הפטריארך "מאשר את האמור בפרטיכל זה ובנספחיו וכי הוא יפעל בהתאם לאמור בהם, לאחר שתוכנו של הפרטיכל, וכן תוכן הנספחים תורגמו והוסברו לו ע"י באי כוח הפטריארכיה" (סעיף 9).
שנית, העדויות באשר לנסיבות כריתת ההסכם והתנהלות הצדדים באותו מעמד חגיגי, אף הן אינן מותירות מקום לספק. כך, השופט (בדימ') ארבל העיד בתצהירו כי הישיבה התקיימה במעמד הצדדים ועורכי דינם, ברובה בשפה האנגלית; כי בתחילת הישיבה חולק למשתתפים נוסח של פרוטוקול מודפס שהוכן מראש המפרט את תוכן הסכמות הצדדים, שאליו צורפו נספחים; כי עו"ד אלחנני הקריא בפני הנוכחים את הפרטיכל במלואו תוך תרגומו לשפה האנגלית; כי "לאחר שסיים, אישרו שני הצדדים, ובהם הפטריארך, את הסכמתם לדברים שנאמרו בפרוטוקול"; וכי בהמשך לכך הוא והשופט (בדימ') משאלי אישרו בחתימתם כי הצדדים סיכמו בנוכחותם את הדברים והתחייבו לפעול זה כלפי זה בהתאם לאמור בו ולקיים את הוראותיו. השופט ארבל הוסיף את התרשמותו כי "כמי שהיה עד לדברים, ברור היה לי, כי אין מדובר בשלב-ביניים במשא-ומתן, אלא במעמד מסכם שבו ביטאו הצדדים את גמירות-דעתם להתקשר בהסכם הפשרה על-פי הוראות הפרוטוקול. הישיבה היוותה מעין 'טקס הסכמה', שבו הצדדים מצהירים כי הגיעו להסכמות הכתובות בפרוטוקול ומתחייבים לפעול על-פיהן" (תצהיר השופט (בדימ') ארבל, סעיפים 8-4).