במבט ראשון, מדובר בתניה ברורה שמעמידה את אקט החתימה כתנאי-שבלעדיו-אין לצורך שכלול החוזה, בבחינת "בהעדר חתימה - אין חוזה". ברם, קריאה זהירה מלמדת כי הדברים אינם כפי שנדמה. זאת, בראש ובראשונה, מן הטעם הפשוט שדרישת החתימה שמופיעה בסעיף מתייחסת אל טיוטה א' או ב' - ואליהן בלבד. לעומת זאת, דרישת החתימה אינה מוזכרת כתנאי למעמדו המחייב של הפרטיכל. מובן אפוא כי תוקפו של הפרטיכל לא נשלל אך בשל העובדה שהפטריארך ונציגי קק"ל לא חתמו עליו.
- התחקות אחר הסיבה שבגינה לא נחתם הפרטיכל אך מחזקת מסקנה זו. כפי שעולה מחומר הראיות והממצאים שנקבעו בבית המשפט המחוזי, מתחוור כי לא זו בלבד שהעדר החתימה לא נבע מהעדר גמירת דעת, אלא שכל תכלית קיומו של הפרטיכל וטקס הקראתו נעשו על מנת לבטא את גמירת דעתם של הצדדים ולהעניק תוקף מחייב להסכמות שאליהן הגיעו, וזאת מבלי שיידרשו לחתום עליו (טקס החתימה על הפרטיכל בנוכחות שני שופטים בדימוס היה הרבה יותר "חגיגי" מלחיצת היד והשקת כוסית כמתואר בקשות עירייה אחרות 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' - חברה לייבוא ושיווק בערעור מיסים נ' גת, פ"ד מד(1) 57 (1989) (להלן: עניין בוטקובסקי), שם הכיר בית המשפט בגמירת דעת גם בהעדר חתימה על המסמך). הצדדים לא חתמו על הפרטיכל לנוכח סברת הפטריארך באותה נקודת זמן, שראה עצמו מנוע מלהתחייב בשם הפטריארכיה כל עוד לא קיבל את כתב ההכרה מממשלת ישראל. כך העיד עו"ד אלחנני, שציין כי "מבחינת ההסכמות הכל היה גמור ומגובש סופית", אך העובדה שהפטריארך טרם קיבל את אישור ממשלת ישראל לכהונתו הפריעה לו, והוא טען שאינו יכול לחתום כי אין לו מעמד רשמי בישראל. משכך, "חיפשנו דרכים יצירתיות איך מגבשים הסכמה נותנים ביטוי חיצוני לגמירות דעת הצדדים מבלי שהפטריארך יפגע בעקרון של המינוי", מתוך הבנה ש"הטקסיות תתן ביטוי לאופי המחייב המסכם והמגובש סופית של הדברים" (פרוטוקול מיום 31.10.2017, עמ' 59). וכן:
"בא הצד השני ואומר לי זה ההסכם אני מחויב אליו [...] אני רק יש לי בעיה פורמאלית במדינת ישראל שלא מכירים במעמדי אז אני לא חותם אבל אני מוכן להתחייב ולהצהיר וליצור מבנה מחייב בכל דרך שאתם תציעו כדי שתנוח דעתכם שזה סופי תקף ומחייב. [...] שהפטריארך ישמור על העיקרון שלו שהוא לא רוצה לחתום כי לא הכירו בו, ומצד שני הוא מוכן להתחייב, ונבחרה הדרך הזו" (פרוטוקול מיום 14.12.2017, עמ' 118).