"התובעת אינה חולקת על כך, שסך הסכומים שהיא תהא רשאית לגבות בתיק זה, ועבור הנזק הישיר שנגרם לה כתוצאה מבטלות עסקת המקרקעין משנת 2000 בכלל, אינו יכול לעלות על סכום התביעה, או, בהתאמה, על סך של 20 מיליון דולר ארה"ב. ואולם, אין הדבר שולל מהתובעת, והיא זכאית לגבות, את סכומי הריבית המגיעים לה על סכומי התביעה, ואלו אינם נכנסים תחת תקרות אלה. באופן דומה, הסכום שתחויב הפטריארכיה לשלם לתובעת בערכים של שנת 2008 ושישולם בפועל, צריך להיות מופחת מסכום נזקה של התובעת בשנת 2000, הואיל והפשרה מיטיבה נזק זה. בהתאם, סכום זה, כשהוא משוערך למועד שאליו שוערך סכום התביעה כולו, צריך להיות מנוטרל מסכום התביעה, והתובעת לא תהא זכאית לגבות סכום גבוה יותר" (שם, סעיף 370).
באשר להסדר מול קבוצת וינרוט, הימנותא הבהירה כי היא -
"אינה כופרת בכך שאם הייתה הפטריארכיה מקיימת את הסכם הפשרה, לא הייתה התובעת פועלת למצות את זכויותיה במסגרת הליך זה כלפי קבוצת וינרוט. התוצאה היתה שהתובעת הייתה מקבלת את סכום הפשרה בסך 13 מיליון דולר מהפטריארכיה [...] ועו"ד וינרוט וקבוצת וינרוט בכלל היו מופטרים מכל חבות בגין נזקים כלשהם לתובעת. מאחר שהפטריארכיה לא קיימה את התחייבותה, נאלצה התובעת להגיש תביעה נגד קבוצת וינרוט [...]".
בד בבד, בכל הנוגע לטענת הפטריארכיה כי יש לנכות את הסכום ששילם וינרוט, הימנותא טענה כי הפטריארכיה לא זכאית להפחתה זו, שכן כוונת הצדדים היתה שהפטריארכיה היא זו שתשלם את מלוא סכום הפשרה, ואילו וינרוט הוא שיופטר מחבות כלפיה. בנקודה זו הוסיפה הימנותא טענה שראוי להביאה כלשונה (ההדגשות להלן במקור):
"מבלי לגרוע מהאמור, על-מנת שהתובעת לא תצא נשכרת מעצם ההפרה של הפטריארכיה, והואיל ואם הסכם הפשרה היה נחתם ומקוים בזמן אמת הייתה התובעת ממחה אליה את זכויותיה כלפי קבוצת וינרוט (והגם שהפטריארכיה לא הייתה מממשת זכויות אלה), אם בית-המשפט יקבל את תביעתה של התובעת נגד הפטריארכיה במלואה, כולל סכומי הריבית ההסכמית שכאמור נועדו לפצות את התובעת על פרק הזמן שחלף מאז מועד התשלום וההליכים הממושכים והמורכבים שנאלצה לנהל, באופן שלמעשה מעמיד את התובעת במצב השקול למצב שבו הפטריארכיה הייתה מקיימת את הסכם הפשרה במועדו, ורק במקרה כזה, יהיה מקום לקבוע כי זכויות התובעת כלפי עו"ד וינרוט יומחו לפטריארכיה כנגד תשלום סכום פסק-הדין, בהתאם להסכמה האמורה.