מלבד האמור, בין קבוצת וינרוט ל"קבוצת קק"ל" (קק"ל והימנותא) התקיימו הליכי גישור אצל כב' השופט (בדימ') ת' אור, שבסיומם הגיעו הצדדים להסכם פשרה שמכוחו שילמה קבוצת וינרוט לקבוצת קק"ל סך של 5.5 מיליון דולר. הסכם זה הוגש לבית משפט קמא וקיבל תוקף של פסק דין ביום 14.1.2013.
- בית משפט קמא קבע כי מהסכומים שבהם חויבו הנתבעים בנזיקין בפסק הדין (הנתבעים 1 ו-4 והנתבע 3 שחויבו בסכומים של 20 מיליון דולר ו-4.5 מיליון דולר בהתאמה), ינוכו הסכומים ששולמו על ידי יתר הנתבעים (נתבעים 17-1), וכן יקוזזו סכומי הכסף שנתפסו או שולמו להימנותא בקשר לעסקת המקרקעין עד ליום מתן פסק הדין (פסקאות 221, 230 לפסק הדין).
עוד יצויין כי בפסיקתא שהוגשה לבית משפט קמא ואושרה על ידו, הופחתו מהסכום שנפסק לחובת הנתבעים 1 ו-4 הסכום ששילמה קבוצת וינרוט בסך 5.5 מיליון דולר, וכן הסכום שבו חויבה הפטריארכיה בסך 13 מיליון דולר.
- תמצית טענתה של הפטריארכיה היא כי מהסך של 13 מיליון דולר שעליה לשלם, יש להפחית את הסכום שגבתה הימנותא מקבוצת וינרוט (5.5 מיליון דולר) ואת הסכום שנגבה משני נתבעים נוספים לאחר תיקון כתב התביעה (2.3 מיליון ₪ מהנתבעים 9, 12).
[הערה טרמינולוגית: הפטריארכיה נקטה לשון "קיזוז" וטענה כי "יש לקזז את כל הסכומים שגבתה הימנותא מנתבעים נוספים לאחר המועד בו נוהל המו"מ ביחס להסכם הפשרה" (פסקה 31 לסיכומיה). ודוק: קיזוז הוא איחוד של שני חיובים עצמאיים, ובהקשר של חוק החוזים הקיזוז נעשה בין חיובים שונים שמקורם באותה עסקה (סעיף 53(א) לחוק החוזים; שלום לרנר קיזוז חיובים 42 (2009)). במקרה דנן אין מדובר בחיובים עצמאיים בין הצדדים, כך שלא בקיזוז עסקינן אלא בניכוי או הפחתה].
- בשלב זה נשוב לרגע אל המגעים שהתקיימו בין קק"ל לפטריארכיה לאחר כריתת הפרטיכל ולפני שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון. אל הנוסח האחרון של הסכם הפשרה (אפריל 2008) צורף נוסח של כתב המחאה (נספח 7 לערעור הפטריארכיה). לפי האמור בכתב ההמחאה, כנגד קבלת התשלום בסך 13 מיליון דולר מהפטריארכיה, קק"ל והימנותא אמורות היו להמחות לפטריארכיה כל זכות או תביעה שהיתה להן כלפי קבוצת וינרוט בקשר לפרשת הקרקעות. לפי עדותו של עו"ד וינרוט, נושא זה עלה כבר מראשית הדרך כתנאי מוקדם מצד הפטריארכיה להסכם הפשרה, שלפיו קק"ל תוותר על כל תביעה או טענה כלפי וינרוט. לשם כך נועד כתב ההמחאה, שבאמצעותו הומחו זכויותיה של קק"ל כלפי וינרוט אל הפטריארכיה, וזו האחרונה היתה אמורה לפטור את וינרוט (סעיף 39 לתצהירו של וינרוט; פרוטוקול מיום 15.2.2018, עמ' 84; ראו גם הנוסח המוצע שהעביר עו"ד מוגרבי לעו"ד אלחנני מיום 1.4.2007, נספח 25 לערעור הפטריארכיה).
דא עקא, שהסכם הפשרה כזכור לא נחתם, הפטריארכיה לא שילמה לקק"ל את 13 מיליון הדולר, והימנותא הגישה את תביעתה לבית משפט קמא, שבה כאמור נכללה קבוצת וינרוט כנתבעת (נתבעים 22-18). כפי שצוין לעיל, בהמשך להגשת התביעה התנהל בין קבוצת וינרוט לקבוצת קק"ל הליך גישור שהוליד הסכם פשרה, ומכוחו שילמה קבוצת וינרוט לקבוצת קק"ל סך של 5.5 מיליון דולר.
- סיכום ביניים: קק"ל "איבדה" 20 מיליון דולר בעקבות עסקת המרמה; בהמשך היא הצליחה לשים יד על 7 מיליון דולר ולהשיבם לידיה; הסכם הפשרה מול הפטריארכיה נועד להשיב לידיה את ההפרש בסך 13 מיליון דולר; ובמהלך ההליך בבית המשפט המחוזי הושבו לה כ-2.3 מיליון ₪ נוספים, וכן 5.5 מיליון דולר מקבוצת וינרוט (וזאת בנוסף לסכומים נוספים שעלה בידיה לגבות ושהובילו להפחתה משמעותית של סכום התביעה, סכומים שלגביהם לא טענו הצדדים בערעור שלפנינו).
עוד עולה כי אילו היה הסכם הפשרה מבוצע והפטריארכיה היתה משלמת לקק"ל 13 מיליון דולר, אזי קק"ל היתה מוותרת על טענותיה כלפי קבוצת וינרוט (תוך שמירת זכויותיה כלפי צדדים שלישיים) וממחה את זכויותיה כלפי וינרוט לפטריארכיה, וזו בתורה אמורה היתה, כך נראה, לפטור את וינרוט מלהשיב דבר. ואולם, הסכם הפשרה לא נחתם ולא בוצע, ובעקבות כך שילמה קבוצת וינרוט לקבוצת קק"ל סך של 5.5 מיליון דולר מכוח הסכם פשרה שאליו הגיעו בצדדים בתום הליך גישור. זאת, תוך שמירת זכותה של קבוצת וינרוט לבקש לקבל לידיה בחזרה סכום זה (במלואו או בחלקו) במקרה שבו קבוצת קק"ל תיפרע מהפטריארכיה על בסיס טענותיה בנוגע להסכם הפשרה שמכוחו אמורה היתה הפטריארכיה לשלם לה 13 מיליון דולר.
- כעת נפנה לטענותיה של הימנותא. הסיכומים שהגישה הימנותא-התובעת לבית משפט קמא הסתיימו בהתייחסות לשאלת היחס בין סכום פסק הדין לסכום התביעה ולסכומי הגבייה מהנתבעים הנוספים, וכן לשאלת היחס בין סכום פסק הדין להסדר עם קבוצת וינרוט. נעמוד על עיקרי טענותיה.
באשר לשאלת היחס בין הסכום שבו תחויב הפטריארכיה לבין סכומי הגבייה מיתר הנתבעים, הימנותא טענה כי בהסכם הפשרה מול הפטריארכיה נשמרו מלוא זכויותיה כלפי יתר הנתבעים, כך ש"לצד קבלת התשלום מהפטריארכיה על פי הסכם הפשרה, [הימנותא זכאית] למצות את זכויותיה כנגד הנתבעים 17-1 עד לגביית מלוא סכומי הנזק שנגרמו לה". עוד נטען כי התחייבותה של הפטריארכיה בהסכם הפשרה היא התחייבות חוזית, שניתנה בידיעה שישנם מזיקים נוספים שהימנותא תבעה או מתכוונת לתבוע, ובהסכמה שהסכם הפשרה לא מונע מהימנותא למצות את זכויותיה מולם (סעיפים 368-367 לסיכומי הימנותא בבית המשפט המחוזי, ההדגשה הוספה - י"ע). וכך המשיכה הימנותא: