אלא שעיון בכתב התביעה שהגישה הימנותא לבית המשפט המחוזי מעלה כי הריבית שנתבעה על ידה היתה ריבית דולרית שנתית בשיעור של 8% מיום 30.5.2008, בהתאם לפיצוי המוסכם שנקבע בנוסח האחרון של הסכם הפשרה ולמועד התשלום שנקבע בו. גם בסיכומיה בבית משפט קמא התייחסה הימנותא לריבית זו בלבד (סעיפים 366-363 לסיכומיה). אמנם, לפי תקנה 14(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין צורך לכלול בכתב התביעה סעד כללי בדמות הפרשי הצמדה וריבית, ובית המשפט מוסמך לפסוק רכיב זה "בכל מקרה לפי שיקול דעתו כאילו נתבקש לכך" (ראו גם סעיף 11(ב) לחוק התרופות, שבו מעוגנת זכותו של נפגע לקבל, ללא הוכחת נזק, ריבית לפי חוק פסיקת ריבית בגין פיגור בתשלום, מיום ההפרה עד ליום התשלום, "אם לא קבע בית המשפט שיעור אחר"). לעניין זה אף נקבע בפסיקה כי ככלל, נקודת המוצא היא שיש לפסוק הפרשי הצמדה וריבית ממועד היווצרות העילה. עם זאת, חשוב להבהיר כי הסמכות לפסוק ריבית היא סמכות שבשיקול דעת, הגם שהימנעות מהפעלתה שמורה למקרים חריגים (עניין הרטבי, פסקה 16 והאסמכתאות שם). במקרה דנן, בהינתן שהימנותא תבעה אך ורק ריבית לפי הפיצוי המוסכם; בהינתן מסקנתנו כי אין יסוד לתביעתה של הימנותא לקבל לידיה את הפיצוי המוסכם; בהינתן שטענתה החלופית הועלתה רק בשלב הערעור; ובהתחשב במכלול הנסיבות החריגות שאופפות את הפרשה דנן - איני רואה לפסוק תחת הפיצוי המוסכם שנתבע (ונדחה) ריבית בשיעור אחר, ויש להותיר את קביעתו של בית משפט קמא בעניין זה על כנה.
- לפיכך, על הפטריארכיה לשלם להימנותא סך של 13 מיליון דולר בהתאם לשער היציג במועד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (14.12.2021) שעמד על 3.113 ₪, ובסך הכל: 40,469,000 ₪ (. על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה בהתאם למועד התשלום שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא, קרי החל מ-60 יום ממועד מתן פסק דינו, ועד למועד התשלום בפועל. [במאמר מוסגר: עיון בתיק מעלה כי לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא הוברר אם הסכום אמנם שולם על ידי הפטריארכיה, אם לאו. מובן כי ככל שהסכום לא שולם, עליו לשאת ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית עד למועד תשלומו בפועל].
ניכוי סכומים
- הסוגיה האחרונה במישור הסעד נסבה על טענת הפטריארכיה כי יש לנכות מסכום הפיצוי את התשלומים שקיבלה הימנותא לידיה מיתר הנתבעים. סוגיה זו סבוכה קמעה מבחינה עובדתית וננסה לפשט את הדברים.
ראשית יוסבר כי הסכום של 13 מיליון דולר שנקבע בהסכם הפשרה בין קק"ל והימנותא לבין הפטריארכיה נגזר מהסך של 20 מיליון דולר שקק"ל "איבדה" בעקבות עסקת המרמה, בהפחתת סכום של 7 מיליון דולר שקק"ל הצליחה לתפוס ולהחזיר לידיה (ראו פרוטוקול מיום 15.2.2018 בעמ' 94-93, בחקירתו הנגדית של עו"ד וינרוט). על כך דומה כי אין חולק.
- כתב התביעה הופנה נגד שורה ארוכה של נתבעים שהיו קשורים בדרך כלשהי לעסקת המרמה, ובכללם הנוכלים, הפטריארכיה ו"קבוצת וינרוט" (הנתבעים 22-18) שעליה נמנה עו"ד וינרוט.
כתב התביעה המקורי שהגישה הימנותא עמד על סך של כ-108 מיליון ₪ (סכום השווה ל-20 מיליון דולר כערכם בחודש אפריל 2000 (כ-80 מיליון ₪ בתוספת ריבית דולרית לפי חוק פסיקת ריבית) - כך על פי האמור בבקשת הימנותא לחתימה על פסיקתא שהוגשה לבית משפט קמא ביום 15.2.2022). בהמשך ההליך הוגש כתב תביעה מתוקן שבו סכום התביעה הועמד על כ-67 מיליון ₪, בעקבות הפחתת סכומים שהצליחה הימנותא לגבות מחוץ לכותלי בית המשפט לאחר הגשת התביעה (ראו פירוט גם בבקשתה לתיקון כתב תביעה מיום 7.6.2013). בהמשך, לאחר תיקון כתב התביעה, עלה בידי הימנותא לגבות כ-2.3 מיליון ₪ נוספים משני נתבעים אחרים שעימם הגיעה בנפרד להסכמי פשרה (נתבעים 9, 12).