באשר לטקס החגיגי שנערך ביום 12.3.2007, נקבע כי לא הופעלו על הפטריארך לחצים פסולים לחתום על ההסכם, ובוודאי שלא מתגבשים יסודותיה של עילת העושק; כי בשלב זה נוסח ההסכם היה מוגמר וסופי; וכי על פי הדין הישראלי, ניתן לראות במעשיו של הפטריארך בטקס כמעידים על גמירת דעתו להתקשר בהסכם פשרה.
באשר לכתב-ההכרה מממשלת ישראל, נקבע כי הגם שחלף המועד שנקבע בפרטיכל, הרי שהפטריארכיה, בהתנהגותה ובמצגיה, נתנה הסכמתה להארכת המועד למתן כתב-ההכרה.
באשר לאישור הסינוד הקדוש לגבי הסכם הפשרה, נקבע כי אישור זה אכן ניתן. בית המשפט עמד על כך שהפרוטוקולים מישיבות הסינוד הינם בעלי ערך ראייתי משמעותי וחיוני לצורך הכרעה בשאלה אישורו של הסינוד הקדוש, אך עד ליום מתן פסק הדין הפטריארכיה לא עמדה בצו לגילוי הפרוטוקולים ולא העבירה להימנותא או לבית המשפט את הנסח המבוקש; וכי בהתאם לכלל הידיעה המיוחדת ולכלל הראיה הטובה ביותר, וכן לעדויות מטעם הימנותא, האחרונה הצליחה להרים את נטל השכנוע ולהוכיח כי ניתן אישור הסינוד הקדוש, וזאת בניגוד לטענות הפטריארכיה.
- נוכח האמור לעיל, נקבע כי לא השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים. יחד עם זאת, בית משפט קמא מצא כי הפטריארכיה נהגה בחוסר תום לב בסירובה לחתום על הסכם הפשרה; כי על אף שנימקה את פרישתה מהמשא ומתן בהיעדר מימון הפשרה על ידי צד שלישי, הרי שלשון ההסכם מלמדת כי תוקפו לא הותנה בכך; וכי לא הוכח שחוסר ההסכמה בין הצדדים באשר ל"מכתב הנוחות" היה מביא לכדי הימנעות מחתימה על ההסכם אילולא הפטריארכיה הייתה פורשת מהמשא ומתן. עוד נקבע כי נוכח העובדה שמלבד חתימה על ההסכם באופן פורמלי, לא נותרו עוד עניינים שטרם הוסכם עליהם; נוכח מידת האשמה של הפטריארכיה; ונוכח "זעקת ההגינות" העולה מנסיבות המקרה - נוכח כל אלה, מתקיימים החריגים המצדיקים פסיקה של פיצויי קיום בשל חוסר תום לב במשא ומתן.
באשר לפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 11 להסכם הפשרה מיום 15.4.2008, לפיו על כל עיכוב של שנה בתשלום סכום הפשרה תיווסף ריבית דולרית בשיעור של 8%, נקבע כי אין יחס סביר בין הנזק לבין שיעור הפיצוי ולכן נקבע כי אין לחייב את הפטריארכיה בכך. עוד נקבע כי תביעתה של הימנותא היא תביעה חוזית העומדת לעצמה, ואין מדובר בתביעה נזיקית שבה נתבעה הפטריארכיה ביחד עם צדדים נוספים כמעוולים במשותף, ומשכך אין לקבל את טענת הפטריארכיה כי יש לנכות מסכום הפיצוי את הסכומים שקיבלה (או תקבל) הימנותא במסגרת התביעה הנזיקית שהגישה נגד יתר הנתבעים. בשורה התחתונה, בית משפט קמא קבע כי הפטריארכיה חבה בתשלום בסך של 13 מיליון דולר להימנותא.
- למען שלמות התמונה, ועל אף שהערעורים העומדים לפנינו לא תוקפים קביעות אלו של בית משפט קמא, אציין כי תביעת הימנותא נגד "חלפני הכספים" להשבת הכספים שעברו תחת ידיהם נדחתה משלא נמצא כי נתמלאו יסודות עוולת הגזל; וכי תביעת הימנותא נגד הנוכלים (שכללה גם עילות נזיקיות) התקבלה, כך שאיש העסקים חויב בהשבת סך השווה למלוא נזקיה של הימנותא - 20 מיליון דולר, והאדם הנוסף שסייע לו חויב בסך של 4.5 מיליון דולר, והכל בקיזוז הסכומים שכבר נתפסו או שולמו.