עיקרי ההליך בבית המשפט המחוזי
- ביום 28.6.2011 הגישה הימנותא תביעה לבית משפט קמא, שבה נתבקשה הכרה בתוקפו המחייב של הסכם הפשרה, ולחלופין לחייב את הפטריארכיה בפיצויים בגין פרישה ממשא ומתן בחוסר תום לב.
- במסגרת הליכי גילוי המסמכים והעיון בהם, בית משפט קמא הורה לפטריארכיה לגלות פרוטוקולים של הסינוד הקדוש, אך זו טענה מצידה כי הפרוטוקולים חוסים תחת חסיון מטעמי דת. לצורך הכרעה בטענת החיסיון, בית המשפט המחוזי הורה להעביר לעיונו העתקים של הפרוטוקולים לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, וזו נדונה כערעור שהתקבל בחלקו, עת נקבע כי בית המשפט המחוזי ישוב וישקול את הצורך להשתמש בתקנה 119 (פסק דינו של השופט נ' סולברג ברשות ערעור אזרחי 7598/14 ג'אנופולוס הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' הימנותא בערעור מיסים [נבו] (6.1.2015)).
בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי הפרוטוקולים רלוונטיים לשם הכרעה במחלוקת בין הצדדים, ולכן הורה על העברת טיוטות הפרוטוקולים לידי הימנותא, וכן על הפקדת צילומים נאמנים למקור של הפרוטוקולים בכספת בית המשפט. גם על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ואף זו נדונה כערעור שהתקבל בחלקו. בפסק הדין נקבע כי הוכח קיומו של מנהג דתי האוסר על חשיפת ספר הסינוד; כי מכוחו של מנהג זה נוצר חיסיון יחסי; וכי הפטריארכיה תעביר להימנותא נסח המפרט את תוכן הדיון בישיבות הסינוד (להלן: הנסח) וכן תפקיד בבית המשפט המחוזי העתקים מצולמים של שני הפרוטוקולים המבוקשים עם תרגום נוטריוני לעברית (פסק דיני ברשות ערעור אזרחי 5247/15 ג'אנופולוס נ' הימנותא בערעור מיסים [נבו] (28.8.2016) (להלן: עניין החיסיון הדתי)). כאן המקום לציין כי לפטריארכיה ניתנו הארכות מועד להגשת הנסח והעתקי הפרוטוקולים, אך בסופו של יום אלה מעולם לא הוגשו.
- ביום 14.12.2021 ניתן פסק הדין מושא הערעורים שלפנינו. לאחר שסקר את השתלשלות האירועים, את הראיות שעמדו בפניו ואת המסגרת הנורמטיבית לדיון, התמקד בית משפט קמא בגדר המחלוקת, והיא - שאלת תוקפו המשפטי של הסכם הפשרה, והאם הוא מהווה הסכם מחייב:
באשר למעמדו של הפרטיכל - נקבע כי הוא כלל תנאים מקדימים בדמות אישורו של הגורם המוסמך בקק"ל ואישורו של הסינוד הקדוש, וכי אישורו של הסינוד הקדוש היה נחוץ לצורך גמירת דעתה של הפטריארכיה להתקשר בהסכם הפשרה. בית המשפט הוסיף כי ניתן להגיע לאותה תוצאה גם לפי "נוסחת הקשר", שכן הפרטיכל הינו הסכם מקדים לחתימה על הסכם פשרה עתידי, מה שהופך את החתימה על ההסכם הנוסף לתנאי מתלה להתקשרות, שבלעדיה מוקשה לטעון לכריתתו של הסכם. אמנם, בית המשפט המחוזי לא שוכנע שהצדדים גמרו בדעתם שרק חתימה פיזית על החוזה תחייבם. ואולם, הסכם הפשרה הוכפף כאמור לתנאים מקדימים של אישור הגורמים הרלוונטיים והכרה של מדינת ישראל בפטריארך, מה שמלמד שהצדדים לא ראו בהסכם כמחייב עד לקבלת האישורים הנדרשים ועד לבחירתה של הפטריארכיה בחלופה הרצויה בעיניה.