6.2. הסיכום האמור בפרטיכל זה וכל הקשור אליו יהיו בטלים אם לא יתקבל אישור הממשלה עד ליום 15.8.07, אלא אם כן הסכימו הצדדים לדחות את המועד האמור. הוסכם לדחות את המועד, יידחה בהתאמה גם המועד הנקוב בסעיף 4 לעיל.
- קק"ל תהיה זכאית לחזור בה מן האמור בפרטיכל זה ולבטלו, ואם נחתם בינתיים אלו מן ההסכמים טיוטא א' או טיוטא ב', לחזור בה גם מההסכמים הנ"ל ולבטלם, אם הנאשמים בת.פ. 1071/01 בבית המשפט המחוזי בירושלים, או מי מהם, יזוכה מן האישומים שם במסגרת פסק הדין בבית המשפט המחוזי בירושלים ו/או ערעור שיוגש, אם יוגש, לבית המשפט העליון, אם יקבע על פי פסק דין כאמור כי חתימת הפטריארך המנוח קריביליס דיאודורוס על מסמכי העסקה מושא התיק האזרחי, הינה חתימתו או שנעשתה בהרשאתו או באישורו מראש או בדיעבד. קק"ל תהיה זכאית לעשות כן בהודעה בכתב לפטריארכיה שתשלח בתוך 90 יום ממתן פסק דין כאמור באילו מן הערכאות.
[...]
- כל הצדדים מתחייבים לשתף פעולה ביניהם ולעשות כמיטב יכולתם על מנת להוציא אל הפועל את המוסכם בפרטיכל זה בהקדם האפשרי.
- הפטריארך תיאופולוס השלישי מאשר את האמור בפרטיכל זה ובנספחיו וכי הוא יפעל בהתאם לאמור בהם, לאחר שתוכנו של הפרטיכל, וכן תוכן הנספחים לו תורגמו והוסברו לו ע"י באי כוח הפטריארכיה.
- פרטיכל זה נחתם לראיה ע"י עו"ד יעקב ויינרוט, ע"י כב' השופט בדימוס מר אביגדור משאלי וע"י כב' השופט בדימוס דן ארבל.
[...]
הננו מאשרים כי הצדדים המפורטים לעיל, סכמו בנוכחותנו את הדברים המפורטים בפרטיכל זה לעיל, והתחייבו זה כלפי זה לפעול בהתאם לאמור בו ולקיים את הוראותיו".
בהתאם להוראות הפרטיכל, צורפו לו שני נספחים שהיוו טיוטות חלופיות להסכם שבו יתקשרו הצדדים: לפי "טיוטא א'", הפטריארכיה תפצה את הימנותא בסך של 13 מיליון דולר כנגד ויתורה של הימנותא על טענותיה לעניין תוקפה של עסקת המקרקעין והסרת הערת האזהרה שנרשמה לטובתה; לפי "טיוטא ב'", הפטריארכיה תאריך את זכויות החכירה של המדינה במקרקעין לתקופה של כ-150 שנים נוספות (200 שנה מהמועד הקובע שנקבע בהסכם) כנגד תשלום בסך של 4.5 מיליון דולר. כפי שנקבע בפרטיכל, מבין שתי החלופות, טיוטא א' נקבעה כברירת מחדל להסכם שייחתם בין הצדדים, בעוד שזכותה של הפטריארכיה לבחור בטיוטא ב' היתה כפופה למתן הודעה מצד הפטריארכיה לקק"ל בתוך פרק זמן מסוים (סעיפים 4-3 לעיל).
- הערה: מכתבי הטענות וחומר הראיות עולה כי בשלבים הראשונים של המשא ומתן, החלופה שעליה דיברו הצדדים היתה הארכת החכירה (טיוטא ב'). אלא שבהמשך היתה זו הפטריארכיה שהציעה את החלופה של מתן תשלום כנגד ויתור על טענות ומחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובת קק"ל מכוח עסקת המרמה (טיוטא א'). זאת, כך עולה, מתוך כוונה של הפטריארכיה להתקשר במקביל בעסקה למכירת הזכויות במקרקעין לצד שלישי שיישא בתשלום להימנותא. בפועל, מגעים אלו של הפטריארכיה עם הצד השלישי ("קבוצת סופר") לא צלחו. [לטענת הימנותא, לאחר מכן התקשרה הפטריארכיה עם קבוצה עסקית אחרת למכירת הזכויות במקרקעין, שהיא העומדת, כך לפי הטענה, מאחורי הפטריארכיה בהליך דנן].
במועד הישיבה החגיגית המתוארת שבה "הכריזו" הצדדים על תנאי הפרטיכל, הפרטיכל נחתם על ידי שני העדים, השופטים בדימוס משאלי ז"ל וארבל, וכן על ידי עו"ד וינרוט ששמר בידיו את ההסכם החתום. באותה נקודת זמן הפטריארך טרם קיבל כתב הכרה על ידי ממשלת ישראל, כך שהוא עצמו לא חתם על הפרטיכל. שאלת תוקפו ומעמדו המשפטי של הפרטיכל שנויה כאמור במחלוקת בין הצדדים, והיא ציר מרכזי שעליו נסב דיוננו.
- ביום 24.12.2007 ניתן לפטריארך כתב-ההכרה מטעם ממשלת ישראל. עם מתן כתב ההכרה, חודשו המגעים בין הצדדים, וביום 21.2.2008 התקיימה פגישה נוספת במלון מצודת דוד בירושלים בנוכחות הפטריארך שבמהלכה התבקשו מספר תיקונים: בין היתר, הפטריארכיה ביקשה כי סכום הפשרה ימומן על ידי צד שלישי; בעקבות כך, הימנותא ביקשה להוסיף להסכמים בין הצדדים גם חתימה על "מכתב נוחות" או "אישור יהדות וציונות" בלשון הפטריארכיה (להלן: מכתב הנוחות), לפיו הגורם המממן "הוא אדם פרטי, יהודי שאינו משתייך לגוף פוליטי כלשהו, תורם ידוע למדינת ישראל, ובוודאי שאינו עוין את מטרות הקרן הקיימת לישראל". תיקונים אלה עוגנו בנוסח האחרון של הסכם הפשרה, אשר הועבר בין הצדדים בהתכתבות דואר-אלקטרוני מיום 15.4.2008. באותו היום אף התקיימה ישיבה נוספת בין הצדדים במלון מצודת דוד בירושלים, גם היא בנוכחות הפטריארך.
- בשלב זה נפערה תהום עמוקה בין הצדדים. לטענת הימנותא, הפטריארך והפטריארכיה התחייבו לחתום על הסכם הפשרה בטקס חתימה מיד לאחר חג הפסח; בא-כוחו של הפטריארך אף דיווח כי ניתן אישור הסינוד הקדוש (הגוף המנהל העליון של הפטריארכיה, מועצה המורכבת מאנשי דת בכירים וביניהם הפטריארך, בישופים וכמרים) לחתימה על הסכם הפשרה כנדרש בסעיף 3 לפרטיכל; אך בשלב זה הפטריארכיה הפסיקה לשתף פעולה. מנגד, לטענת הפטריארכיה, הצד השלישי שהיה אמור לממן את סכום הפשרה משך ידו והפטריארכיה נותרה ללא מימון שיאפשר את הוצאתו של הסכם הפשרה לפועל; וכי בשל כך לא ניתן אישור הסינוד הקדוש לחתימת הסכם הפשרה.
בפועל, הסכם פשרה סופי לא נחתם על ידי הפטריארכיה מעולם, ומכאן המחלוקת בין הצדדים, שבמוקד שלה ניצבת שאלה מרכזית - האם התקשרו הצדדים בהסכם מחייב?