כלומר, בקשת האישור עניינה בטענה להפרה מאסיבית של הזכות לפרטיות של כל מי שאינם חברי פייסבוק ועושים שימוש באתרים צדדי ג' ברשת האינטרנט בכך שפייסבוק עוקבת אחריהם, שומרת מידע אודותיהם, יוצרת פרופילים שלהם ועושה שימוש במידע לצרכי רווח ואף מפרה את הוראות חוק הגנת הפרטיות בכל הנוגע למאגרי מידע.
הפעולות שכנגדן יוצאת בקשת האישור שעניינן באיסוף ושמירת המידע נעשו כלפי המשתמשים של אתרים צדדי ג' שעושים שימוש בכלים העסקיים של המשיבה, והעבירו מידע אודותם למשיבה, כאשר קצפה של התובענה מכוון כנגד פעילותה של המשיבה ביחס למי שבחר שלא להתקשר עמה.
אני סבורה כי תביעה מסוג זה, איננה בא בגדר תביעה שעניינה יחסי עוסק-לקוח, שאליה מכוון פרט 1 לתוספת השנייה ואף לא בגדר הסיפא של הסעיף.
- בהקשר זה ישנם בפסיקה מספר החלטות נוספות שניתן ללמוד מהן לענייננו. כך, בעניין בראונר נדונה בקשת אישור כנגד גוגל על כך שהוצע לבעלי זכויות יוצרים להצטרף לתוכנית "גוגל ספרים" ולשלוח לה עותק מספרם ולהצטרף לתוכנית. בקשת האישור הוגשה מטעם מי שלא הצטרפו לתוכנית. נקבע כי בין הצדדים לא מתקיימת מערכת יחסים "צרכנית". עוד נקבע כי טענה שהועלתה במענה לבקשת הסילוק על הסף, לפיה מדובר בהצעה של שירותי פרסום מצד גוגל, היא טענה מלאכותית ועל-כן יש לדחותה. ערעור על פסק הדין נמשך בהמלצת בית המשפט העליון (ערעור אזרחי 230/12 יונתן בראונר נ' Google, פורסם במאגרים, [נבו], 12.09.2013).
- ואילו בעניין ג'ול לאבס נדונה ונדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית לגבי פרסומות לסיגריות. באותו עניין נכתב בהקשר לפרט 1 כך:
"80. תנאי הכרחי לאישורה של תביעה כייצוגית הוא כי היא נכללת בתוספת השנייה לחוק, ובמקרה זה הפרט הראשון שעניינו "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו".
- סבורני כי נוכח הצהרת המבקשים לפיה הם מתנגדים לעישון, ולאור אי הוכחת רכישה או שימוש במוצרי המשיבות 1-2 כתוצאה מחשיפה לפרסומות המדוברות, קשה להגדיר את היחסים שבין המבקשים למשיבות כיחסי 'עוסק- לקוח'. ודוק, אמנם מנוסח החוק עולה כי לא נדרשת התקשרות בעסקה, אך בבקשת האישור לא הועלתה טענה בדבר כוונה או אפילו אפשרות שמי מהמבקשים יתקשר בעסקה לרכישת מוצרי המשיבות 1-2. כאמור, המבקש 1 הגדיר את עצמו ואת בנו כ"מתנגדים לעישון" (ראו סעיף 11 לבקשת האישור) והמבקש 2 כלל לא הגיש תצהיר מטעמו.
- זאת ועוד, המשיבות 3-5 הצהירו כי הגלישה באתרי האינטרנט שלהן והשימוש ביישומונים אינו כרוך בתשלום וניכר כי יש ממש אף בטענתן לפיה קבלת גישת המבקשים בדבר התקיימות יחסי "עוסק-לקוח" משמעה הפיכת כל גולש באתר אינטרנט מסחרי, או משתמש ביישומון, ל"לקוח", באופן אשר יביא לעקירת התכלית הצרכנית של פרט 1 לתוספת ויהווה הרחבה בלתי סבירה ובלתי ראויה, במיוחד כאשר עניין לנו במכשיר רב עוצמה כדוגמת התובענה הייצוגית. אין זאת אלא כי הכללת המקרה דנן בגדר פרט 1 לתוספת השנייה, נראית על פניה כמאולצת." (ההדגשה הוספה - א.ר.ב.)
כך גם בענייננו, בקשת האישור יוצאת כנגד פגיעות בפרטיות, ואין די בכך שבעקבות הפעולות שכנגדן מכוונת בקשת האישור נשלחה ההזמנה להצטרף לפייסבוק כדי להביא בגדר פרט 1 תובענה המוגשת על ידי מי שבחרו שלא להיות חברי פייסבוק.
- יצוין כי לאחר הגשת הסיכומים הגישה המשיבה בקשה להוספת אסמכתא, במסגרתה ביקשה לצרף החלטה שניתנה בבקשה לכפירה בסמכות בתובענה ייצוגית (מחוזי מרכז) 42145-05-24 Open AI LLC נ' חיים ברק כהן (פורסם במאגרים, [נבו], 18.6.25). המבקש הסכים לבקשה לצירוף האסמכתה. כל צד טען כי ההחלטה האמורה תומכת בעמדתו. באותו מקרה הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי המשיבה וחברת מיקרוסופט השתמשו בניגוד לדין במידע פרטי, לרבות מידע אישי מזהה מציבור משתמשי האינטרנט, תוך פגיעה בפרטיות. התביעה הוגשה על ידי ציבור המשתמשים ברשת שלא השתמש ביישומי Open AI אך מידע אישי שלו נלקח, לפי הנטען, שלא כדין. בהחלטה נקבע כי עניינה של בקשת האישור לא בא בגדרי התוספת השנייה ולכן התקבלה בקשה לכפירה בסמכות.
00המדובר בהחלטה שאינה חלוטה ולכן מצאתי כי נכון יהיה להסתפק בהבאת ההחלטה כפי שניתנה.
- 0כבר נפסק בעניין פלונית כי: "... ניהול תובענה ייצוגית בגין פגיעה בפרטיות יתאפשר רק באותם מצבים בהם פגיעה זו מבוצעת במסגרת אחת ממערכות היחסים אליה מתייחס אחד מפרטי התוספת השנייה..." (שם, בפסקה 9).
עוד נפסק בעניין פלונית כי: