תובענה ייצוגית (מרכז) 32237-06-18 מתן אליהו גרינבלט נ' Meta Platforms, Inc

פסק דין

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי מר מתן אליהו גרינבלט (להלן: ״המבקש״) כנגד Facebook Inc.  (כיום Meta Platforms Inc., להלן: ״המשיבה״ ו/או "פייסבוק").  עניינה של התובענה בטענה כי המשיבה אוספת מידע אישי על גולשים ברחבי האינטרנט שאינם רשומים כמשתמשים של פייסבוק, וזאת בעיקר מאתרים שאינם פייסבוק שהתקינו כלים של פייסבוק (כגון פיקסלים, עוגיות וכפתורים כדוגמת "לייק או "שיתוף").

רקע

1. ביום 13.6.18 הגיש המבקש כתב תביעה ובקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד המשיבה. בבקשת האישור נטען כי המשיבה עוקבת אחרי גולשים באינטרנט שאינם רשומים לפייסבוק, ללא הסכמתם, ושומרת אצלה מידע על אותם אנשים, ואף יצרה מאגר מידע שאינו רשום והכל בניגוד לחוק הגנת הפרטיות.  בנוסף, נטען כי המשיבה הינה מונופול אשר מנצל את כוח השוק שלו לרעה.
2. הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור היא: "כל אדם וכל גוף אשר אינם רשומים כמשתמשים בפייסבוק או חדלו מלהיות רשומים כמשתמשים בפייסבוק, אשר פייסבוק (והחברות המאוחדות או הכלולות בדוחותיה) עשתה ועושה שימוש ואספה ו/או אוספת את המידע לגביהם בהתייחס לאתרים שהם מבקרים בהם, או הרגלי שימוש נוספים אשר אותו אדם או גוף לא נתן הסכמתו ב[מ]דעת ומראש לפייסבוק לאיסופם ושימוש בהם.״ על-פי בקשת האישור, מספר חברי הקבוצה עומד על מיליון איש, וזאת על בסיס ההנחה שיש בישראל כ-6 מיליון אנשים שגולשים באינטרנט, ושכ-5 מיליון מהם הם בעלי חשבון פייסבוק (שאינם חברי הקבוצה). לבקשה צורף תצהיר המבקש וחוות דעת מומחה של מר חנן שרון בשאלת היותה של פייסבוק בעלת מונופולין בשוק לאספקת שירותי רשת חברתית.
3. ביום 16.5.19 הוגשה תשובה לבקשת האישור. לתשובה צורפו תצהיר של הגב׳ Narvaez שעובדת בפייסבוק וחוות דעת מומחה של פרופ׳ גיא אבן בהקשר לטכנולוגיה וגלישה באינטרנט וכן חוות דעת מומחה של מר מנחם פרלמן בהיבט של כלכלת תחרות.
4. ביום 20.6.19 הגיש המבקש תגובה לתשובת המשיבה לבקשת האישור.
5. לאחר שהתקיים דיון קדם המשפט הראשון, המבקש ביקש לצרף חוות דעת מומחה בהקשר לטכנולוגית הגלישה באינטרנט. בהחלטה מיום 29.07.2021, דחתה כבוד השופטת (בדימוס) אסתר שטמר את הבקשה, בקובעה כי הבקשה לא עמדה באמות המידה שנקבעו בפסיקה באשר להוספת ראיות נוספות, וכי על המבקש היה לצרף את חוות הדעת בשלב מוקדם יותר.
6. בתאריך 8.6.22 הועבר התיק לטיפולי.
7. בתאריך 10.2.23, לאחר שהתקיים דיון קדם משפט בו הושמעו הערות בית-המשפט, הודיע המבקש כי לא יעמוד בבקשת אישור זו על טענותיו כנגד המשיבה בתחום דיני ההגבלים העסקיים.
8. בתאריכים 2.12.23 ו-28.2.24התקיימו דיוני הוכחות. בדיון הראשון נחקר המבקש ובדיון השני נחקרו העדים מטעם המשיבה, גב׳ Narvaez ופרופ׳ אבן.
9. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

תמצית טיעוני הצדדים

10. יוער כי משעה שהטענה להפרת דיני ההגבלים העסקיים לא עומדת עוד לדיון, לא יפורטו טענות הצדדים בעניין זה מעבר לטענות הכלליות בעניין זה.

עיקרי הבקשה

11. לטענת המבקש, פייסבוק מנהלת עסק של איסוף ומכירת מידע אישי ופרטי במסווה של רשת חברתית. ההכנסות של פייסבוק מפרסום בלבד בשנת 2016 עמדו על מעל 26 מיליארד דולר.  איסוף המידע נעשה מאתרים שאינם פייסבוק, שהתקינו כלים של פייסבוק (כגון פיקסלים, וכפתורי "לייק" ו״שיתוף״), וכל זאת ללא הסכמה מדעת מטעם הגולשים עצמם.  כמו כן נטען כי אין לבעלי האתרים הרשאה חוקית להעביר מידע אישי לפייסבוק, שכן אותם אתרים לא קיבלו הסכמה מחברי הקבוצה.
12. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916בבקשת האישור נטען כי מצב הדברים ביחס למעקב אחרי מי שאינם לקוחות של פייסבוק עולה מעדותו של נשיא פייסבוק, מר מארק צוקרברג, בפני וועדה של הקונגרס האמריקאי ביום 11.4.18. לפי הנטען, באותה עדות של נשיא פייסבוק יש משום הודאה בכך שהמשיבה מבצעת מעקב ואיסוף נתונים על אנשים שמבקרים באתרים שונים ואשר אינם רשומים לפייסבוק.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)לטענת המבקש היא עושה כן על מנת לצרף אותם לפייסבוק ומדובר בפגיעה בפרטיות לשם יצירת רווחים.

13. נשיא פייסבוק אף הופיע בפני ועדה של הפרלמנט האירופי ביום 22.5.18 ובמסמך תשובות לשאלות שפייסבוק מסרה לאחר מכן נכתב במפורש שפייסבוק יוצרת "פרופילי צללים" (shadow profiles) עבור אותם אנשים, וכי היא משתמשת במידע כדי להציג להם מודעות להצטרף לפייסבוק, תוך שהיא אוספת עליהם מידע אישי כגון מיקום גאוגרפי, תחומי עניין, הרגלי גלישה, פעולות רכישה ונתונים טכנולוגיים (כגון כתובות IP ומזהי מכשירים).

1. פייסבוק כפופה לחוק הישראלי בענייני פרטיות והפרה אותו.
2. פייסבוק התקשרה בהסכמים עם אתרים שונים, לפיהם האתרים מעבירים לה מידע פרטי הנאסף מהמבקרים באותם אתרים, ללא הסכמתם כי המידע יועבר לפייסבוק.  מדובר במידע אשר אסור לאגור ולהעביר לצד ג׳, והפרקטיקה הזו עולה לכדי פגיעה בפרטיות שכן מעקב והתחקות אחר אתרים שאדם מבקר בהם באים בגדר הפרת פרטיות בהתאם לסעיפי המשנה בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות (ובפרט סעיפים קטנים 1, 5, 6, 7, 8, 9, 10, ו-11).

העובדה שאותם אתרי צד ג' הסכימו להטמעת הטכנולוגיה של פייסבוק באתריהם לא גורעת מהאחריות של פייסבוק לפגיעה בפרטיות של חברי הקבוצה.

1. כמו כן, נטען כי המשיבה הקימה מאגר מידע והיה עליה לעמוד בדרישות החוק לכך ולרשום אותו כדין, בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות.  בנוסף, נטען כי עצם העברת המידע אל מחוץ לישראל מנוגדת לדין.
2. המדובר בפגיעה בהיקף רחב בפרטיות של ציבור שלם.  בהתאם לפסיקה, כחלק מהזכות לפרטיות נכללת שליטה של אדם על המידע הנאסף אודותיו.

18. המבקש העריך את הנזק לכל אדם שהמשיבה אספה אודותיו מידע בסך של 1,000 ש״ח. לדידו של המבקש, הנזק נובע מפגיעה בפרטיות והוא כולל בחובו גם עוגמת נפש, פגיעה באוטונומיה ונזק מהטרדה אישית.  כסעד נוסף או חלופי, נטען כי על פייסבוק לפצות את חברי הקבוצה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן הרווח מן המידע האישי נוצר תוך פגיעה בפרטיות, שלא כדין.  הנזק הכולל הוערך בסך של כמיליארד ₪.
19. בנוסף, המבקש ביקש צו עשה כנגד המשיבה המורה לה לחדול מלעקוב אחר חברי הקבוצה וצו עשה המורה לה למחוק את כל הנתונים שאספה על חברי הקבוצה.
20. הועתק מנבועוד נטען כי מתקיימים התנאים הנדרשים לאישור התובענה כייצוגית.

עיקרי התשובה

1. לטענת המשיבה, התביעה יוצאת נגד שימוש מקובל בטכנולוגיות רשת נפוצות אשר מהוות חלק אינטגרלי מהאינטרנט ונמצאות בשימוש ע״י מרבית אתרי האינטרנט כדוגמת "עוגיות דפדפן", "תוספים" ו-"פיקסלים".  המשיבה הפנתה בעניין האופן בו פועלת רשת האינטרנט לחוו"ד פרופ' אבן שהוגשה על ידה.
2. המשיבה מתנגדת לטענת המבקש כי היא יוצרת ״פרופילי צללים״ או מאגרי מידע מזהה אישי של מי שאינם משתמשים רשומים.  הנתונים שנאספים אינם נשמרים במתכונת שמאפשרת את זיהוי המשתמשים הלא-רשומים.  לפיכך, אין פגיעה בפרטיות על פי חוק הגנת הפרטיות שכן דרישת הזיהוי לא מתקיימת - דהיינו, אדם סביר לא יכול לקשור בין המידע שנאסף לבין אדם ספציפי.
3. מרבית איסוף המידע עליו מלין המבקש נובע מהשילוב של תוספים (כמו כפתור "אהבתי" או "שיתוף") באתרים צד ג'.  פייסבוק מקבלת ומבצעת רישום באופן אוטומטי של אותם נתונים סטנדרטיים על דפדפן האינטרנט בנוגע לביקור כמו גם מידע נוסף שאתר צד ג' בוחר לשתף עם המשיבה אודות הפעילות באתר זה (כדוגמת העובדה שבוצעה רכישה באתר).  אתרים אלו הם שבוחרים להטמיע את התוספים, תוך כדי הסכמה לתנאי השימוש של המשיבה.  תנאי שימוש אלו מחייבים את אותם אתרים לגלות למשתמשים שלהם כי תוספים אלו מותקנים באתר, ולקבל הסכמה מדעת בנוגע לכך שאותם תוספים יופעלו ובנוגע לכך שהנתונים יועברו למשיבה.
4. המשיבה טענה כי בקשת האישור אינה באה בגדר פרט 1 לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות שעניינה תביעות נגד עוסק בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, שכן לא מתקיימים יחסי לקוח-עוסק בין חברי הקבוצה, שמעולם לא נרשמו לפייסבוק, לבין פייסבוק.
5. בנוסף, נטען כי למבקש אין עילת תביעה אישית והוא לא יכול לייצג את חברי הקבוצה הנטענת, משום שהוא אינו חבר הקבוצה.
6. המשיבה טוענת כי קיימת שונות רבה בין חברי הקבוצה שמצריכה בירורים פרטניים שיגברו על סוגיות משותפות ויצריכו הוכחה פרטנית.  כך לדוגמא, יש הבדלים בין סוגי המידע שאתרים בוחרים לשתף עם פייסבוק, הבדלים בהסכמה שנתן כל מבקר יחיד לאותו אתר צד שלישי והבדלים בהגדרות הפרטיות של חברי הקבוצה השונים.

תגובת המבקש לתשובת המשיבה

1. אין ממש בטענות פייסבוק כי האשם הוא ברשת האינטרנט ולא במשיבה.  מדובר בהשתלטות של המשיבה על מרחבי הרשת ומעקב אחר כלל העולם.
2. אין ממש בטענת פייסבוק שאינה יכולה לקשר בין המידע לגולש עצמו.  הזיהוי באמצעות דפדפן הוא חד-חד ערכי.  אין ממש בהכחשה של פייסבוק כי היא בונה פרופיל למשתמשים באינטרנט שאינם משתמשי פייסבוק.  המשיבה יודעת לגבי הלא משתמש נתונים כדוגמת מקום, שעות השימוש באתרים, מה הוא רוכש ועוד, ובממוצע 1,500 פרטי מידע.
3. בתגובה לטענה כי אין לו עילת תביעה אישית, טען המבקש כי הוא פתח את חשבון הפיסבוק מבלי שמסר את שמו האמיתי או פרטים מזהים כלשהם, ולכן פייסבוק לא קישרה ולא יכלה לקשר אליו את החשבון.  לפיכך הוא יכול לייצג את הקבוצה.
4. עצם העובדה שפייסבוק מחייבת את האתרים למסור מידע על כולם זו הפרה וכפייה הגורמת נזק לחברי הקבוצה.
5. אין ממש בטענות שבחוות הדעת שהוגשו מטעם המשיבה לפיהן כל ה"עוגיות" הן לצורך השימוש באינטרנט.  המומחים טוענים שזה נדרש לצרכי "אבטחה" ומתעלמים מהשימוש לצורכי פרסומות.  פייסבוק מודה בעצמה בשימוש לצרכי פרסומת.  לכן חוות הדעת מטעות.
6. אין ממש בטענה כי חברי הקבוצה לא ניתנים לזיהוי, מה גם שהתביעה איננה רק לסעד כספי.
7. בתגובה לטענה כי התביעה איננה באה בגדר פרט 1 טען המבקש כי אין צורך בקשירת עסקה לצורך יצירת יחסי לקוח-עוסק ולצורך הגשת תביעה ייצוגית.  בעידן של ניצול מידע של ההמונים המשתמשים באינטרנט, גם בשירותים הניתנים חינם, ההגדרות של צרכן, לקוח ועוסק יכול שילבשו צורות שונות.  המגמה היא שסוגיות הנוגעות למידע של משתמשים, העברתו ושימוש בו, הם בגדר עניין שבין עוסק ללקוח.  בענייננו נטילת המידע היא פעולה עסקית של המשיבה.  המבקש הפנה לפסיקה.
8. באשר לקבלת ההסכמה באמצעות אתרים צדדי ג' מהם התקבל המידע, טען המבקש כי אין משמעות להכפפת האתרים לקבלת הסכמה כביכול ממי שעושים שימוש באתרים.  המשיבה אף לא הציגה את ההסכמים שלה עם האתרים, לא בכלל ולא ביחס למבקש.  גם אם היתה מציגה את ההסכמים לא היה בכך כדי לשנות שכן האתרים נענים לה בשל היותה מונופול.

דיון והכרעה