פרק שני – דיון והכרעה
- מבוא לדיון
הדיון בפסק הדין יתחלק לשניים:
- חלק ראשון בדיון - בחלקו הראשון ובסעיפים 6-10 לפסק הדין, אדון בטענות לפיהן הנתבעת סיפקה לתובע נכס שכלל לא ניתן להפעיל בו זכיינות. עוד אתייחס לטענה לפיה הנתבעת הטעתה את התובע. בתמצית ייאמר, כי על אף שברגיל האחריות על הוצאת רישיון עסק מוטלת על העוסק, בענייננו לא ניתן היה להוציא רישיון עסק לאור מצבו התכנוני של הנכס. אשר על כן, לא ניתן היה לממש את מטרת הזיכיון שהיא תכלית של ההתקשרות בין התובע לנתבעת. מהסכם השכירות שנחתם בין הנתבעת לבין חברת הניהול, חודשים רבים לפני שנחתם הסכם זיכיון עם התובע עולה, כי הנטל לבדוק את מצבו המשפטי והתכנוני של הנכס מוטל על הנתבעת. לאור האמור, בעת ההתקשרות עם התובע בהסכם זיכיון הנתבעת ידעה או שהיה עליה לדעת באשר למצבו התכנוני של העסק ולגלות את המידע לתובע. יתרה מכך, בעת ההתקשרות עם התובע העסק נוהל על ידי זכיין אחר. הנתבעת לא גילתה לתובע על אודות מצבו התכנוני של הנכס והציגה בפניו מצג כאילו מתן הרישיון לעסק תלוי אך ורק בפעולות שבאפשרות התובע לבצע.
- חלק שני בדיון - בחלקו השני של פסק הדין ובסעיפים 11-15 אדון בטענות התובע ביחס לסעדים השונים להם עתר התובע.
חלק ראשון בדיון - התייחסות לטענות לפיהן הנתבעת סיפקה לתובע נכס זכיינות שכלל לא ניתן להפעיל בו סניף וכן הטעתה את התובע
- בהתאם להסכם השכירות היה על הנתבעת לבדוק את המושכר, הן תכנונית והן משפטית ולוודא שמתאים למטרותיה
- חזקה על הנתבעת שידעה היטב שהנכס אשר לגביו התחייבה להעניק זיכיון, הוא לובי של בנין משרדים אשר אינו יכול לקבל רישיון עסק. חזקה זו מקבלת אישוש מהעובדה שהנתבעת הצהירה, אמנם בהסכם אחר שהוא הסכן השכירות, שאכן בדקה את התאמת המושכר לצרכיה.
- ביום 13.1.2016 נחתם בין הנתבעת לבין החברה לניהול דרך השלום 53 גבעתיים בע"מ, הסכם שכותרתו "הסכם מתן רשות למפעיל בתמורה" (לעיל ולהלן: "הסכם השכירות"). בפתח ההסכם נקבע כך (נספח "ב" לתצהיר התובע, ההדגשות לא במקור):
"הואיל והמרשה משמש כחברת הניהול של הבניין בדרך השלום 53 גבעתיים (בית הורד) ובכלל זה מנהל את השטחים הציבוריים בבניין בכלל ואת קומת הכניסה (לובי) בפרט ומורשה להתקשר בהסכם זה להתקשרות עם מפעיל מזנון בקומת הכניסה לרווחת דיירי הבניין"
וכן בהמשך הוסכם ונקבע כך: