סה"כ - 521,460 ₪
- העדויות שנשמעו בהליך
במסגרת ההליך נשמעו ארבע עדויות, כמפורט להלן:
- מטעם התובע נשמע התובע בעצמו.
- מטעם הנתבעת נשמעו שלושה:
- ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916מר פנחס שטרית, מנכ"ל הנתבעת;
- 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)עו"ד קובי יוזף, יועץ משפטי בנתבעת.
- גב' אריאלה בוכניק, שהוגדרה כראש הנהלת החשבונות וקשרי זכיינות בנתבעת.
- טענות הצדדים
- תמצית טענות התובע
- התובע אשר ציין שהוא עולה חדש מקנדה, חתם ביום 30.10.2016 על הסכם זיכיון להפעלת סניף לממכר קפה בנכס אותו שכרה הנתבעת ברחוב דרך השלום בגבעתיים (להלן: "הסכם הזיכיון").
- הנתבעת היא חברה בע"מ הפועלת בתחום בתי הקפה ומעניקה זיכיונות לשימוש בשם "קופיקס".
- הנתבעת הפרה את הסכם הזיכיון, התנהלה בחוסר תום לב בניהול משא ומתן לכריתת חוזה, קיימה את החוזה בחוסר תום לב, הטעתה את התובע והתעשרה על חשבונו שלא כדין.
- הנתבעת העניקה לתובע זיכיון לנהל את הסניף ולמכור את מוצרי הרשת ולעשות שימוש בסימן המסחר שלה לתקופה של 5 שנים מיום החתימה על הסכם הזיכיון עם שתי אופציות למשך חמש שנים כל אחת ובסך הכל למשך 15 שנים. התובע ציפה להפעיל את הסניף למשך כל תקופת ההסכם ולממש את האופציות שניתנו לו. לפיכך שילם התובע לנתבעת סך של 585,000 ₪ כולל מע"מ בתמורה. בהתאם לסעיפים 4.1.2 ו-16 להסכם השכירות (כלשון הנתבעת – הגם שמדובר בהסכם הפעלה, א.ב) עליו הסתמך התובע, התחייבה הנתבעת כלפי בעלת הנכס לפעול ולקבל את כל ההיתרים והרישיונות הדרושים לניהול הסניף - העסק. בעת חתימת הסכם הזיכיון לא גילתה הנתבעת כי לעסק אין רישיון וגם שנראה שלא יהיה ניתן להשיגו.
- בחודש 11.2018 הוגש כנגד התובע כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון (רע"ס 38230-11-18 מ"י נ' יונתן בן סימון). ביום 5.10.2021 נגזר דינו של התובע, בגזר הדין נאסרה הפעלת הסניף וכן הוטל על התובע קנס בסך של 10,000 ₪.
- לאחר 5 שנים מיום חתימת הסכם הזיכיון ובסמוך ליום 22.7.2021, נאלץ התובע להודיע על הפסקת הפעלת הסניף בשל אי השגת רישיון להפעיל את העסק, ומכאן תקופת הזיכיון הסתיימה ביום 25.10.2021. לא ניתן היה לקבל רישיון עסק וזאת על אף התחייבות הנתבעת להשיגו וניסיונותיה. במסגרת ניסיונות אלה שילם התובע לנתבעת על פי דרישתה סך של 70,000 ₪ ליועץ רישוי מטעמה שהתחייב להשיג את הרישיון.
- מאחר והיועץ מטעם הנתבעת לא השיג את הרישיון, הגיש התובע תביעה כנגדו וניתן בעניינו פסק דין בהיעדר הגנה שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל. עבור הגשת התביעה שילם התובע סך של 5,850 ₪ שכ"ט עו"ד וסך של 1,374 ₪ אגרת פתיחת תיק.
- נוסף על כך, לאחר שההסכם הסתיים נותרה הנתבעת חייבת לתובע סך של 7,020 ₪ בגין גביית דמי ניהול בניגוד להסכם הזיכיון; סך של 23,495 ₪ נוכח יתרת חוב בכרטסת; סך של 12,161 ₪ בגין סחורה שהוזמנה מצד הנתבעת לאחר סיום ההסכם ועזיבת התובע את הסניף; סך של 1,560 ₪ בגין זיכויי ואוצ'רים.
הועתק מנבו
- עוד עותר התובע לחייב את הנתבעת בסך של 2/3 מהתמורה ששילם בגין הסכם הזיכיון בסך של 390,000 ₪ כולל מע"מ, משום שלא ניתן היה לממש את האופציות לפי הסכם הזיכיון.
- תמצית טענות הנתבעת
- הנתבעת טענה שיש לסלק את התביעה בשל היעדר עילה, היעדר יריבות וניצול לרעה של הליכי משפט. לטענתה, מדובר בתביעת סרק שאינה מפרטת את העובדות לצורך הקמת עילות התביעה, את העילות עצמן ואת הסעדים. בנוסף, התובע לא צירף כל מסמך מהותי התומך בטענותיו מלבד הסכם הזיכיון. עוד מציינת הנתבעת שהתובע לא פנה במכתב התראה טרם הגשת התביעה. הנתבעת הוסיפה שלאורך כל תקופת הזיכיון היה התובע מרוצה מהליווי שקיבל מהנתבעת.
- התובע בחר לסיים את תקופת הזיכיון לאחר 5 שנים מבלי לממש את האופציות הנוספות שניתנו לו. התובע בחר שלא לשלוח הודעת ביטול הסכם הזיכיון בהתאם לסעיף 20.5 להסכם הזיכיון עת נודע לו על הקשיים התכנוניים בנכס והחליט להישאר ולהפעיל את הסניף. עוד נטען שהתובע לא הגיע לסיים את ההתקשרות באופן מסודר וכמקובל תוך עריכת התחשבנות מסודרת, קבלת מסמכי הביטחון המקוריים שמסר וחתימה על הסכם לסיום התקשרות.
- בהתאם לסעיף 21, ובפרט סעיפים 21.2 ו-21.3 להסכם הזיכיון, הוגבלה האחריות של הנתבעת ובשל כך וכן בשל סעיף 24.1 להסכם - יש לדחות את התביעה.
- התובע ידע מראש כי אין למושכר רישיון עסק וכי עליו לפעול לקבלת הרישיון אל מול הרשות המקומית. התובע התחייב בהסכם הזיכיון, לפעול ולדאוג לקבלת רישיון העסק אל מול הרשות המקומית. התובע אף התחייב וקיבל על עצמו את חיובי הנתבעת בהסכם השכירות לפיו יעשה כל מאמץ והשקעה להשגת רישיון העסק גם אל מול המשכירה של הנכס. זאת ועוד, הנתבעת לא יכולה היתה, ואף לא הבטיחה לתובע כי היא תשיג רישיון עסק עבורו ואף לא יכולה היתה לדעת על הקשיים העתידיים ההנדסיים או התכנוניים בכל הקשור לקבלת רישיון העסק עבור הנכס.
- הנתבעת הוסיפה שבעלי הנכס התחייבו כלפיה שאין כל מניעה על פי דין להשכרת הנכס לטובת מטרת השכרתו המוצהרת בהסכם השכירות. על כן, לטעמה, אין בינה לבין התובע יריבות.
- הנתבעת אינה מכחישה שרישיון העסק אכן לא התקבל עבור התובע משיקולי הרשות המוניציפלית ומטעמיה בלבד, אך לדבריה אין לה כל אחריות בקשר לקבלת רישיון העסק.
- הנתבעת הכחישה הטענה לפיה דרשה מהתובע לשלם הסך של 70,000 ₪ ליועץ רישוי. תשלום זה ככל שנעשה, נעשה על דעת התובע בלבד. עוד הוסיפה התובעת שבהתאם לסעיף 7.5 להסכם הזיכיון התחייב התובע כלפי הנתבעת לעמוד בכל דרישות הרשות המקומית לצורך קבלת רישיון העסק, לשאת בעליות הדרושות לכך ולהיות אחראי לעמידה השוטפת בתנאי רישיון העסק.
- הנתבעת תמכה בתובע ככל שביכולתה, והעמידה לו, ללא תמורה, באי כוח להליך המנהלי-פלילי.
- כמו כן, טוענת הנתבעת שככל שהתביעה לא תסולק על הסף, הרי שיש לקזז סך של 521,460 ₪ (בתוספת הפרשי ריבית והצמדה), להוציא את סך היתרה החיובית שבכרטסת הנהלת החשבונות בסך של 22,496 ₪, אל מול הרווחים שהתובע הרוויח בעסקו במהלך תקופת הזיכיון. מכרטסת הנהלת החשבונות עולה כי מחזור הפעילות של עסקו עמד על כ-5 מיליון ₪ בתקופת הזיכיון.
- הנתבעת טוענת לאשם תורם של התובע בשיעור של 100% אך שבה ומציית שככל שהתובע טוען להשבת דמי הזיכיון יש לבצע קיזוז של מלוא סכום התביעה לאור עיקרון ההשבה ההדדית, שכן לולא חתימתו על הסכם הזיכיון ותשלום דמי התמורה, לא היה מרוויח את הרווחים שהרוויח במסגרת הזיכיון.
- לבסוף מאשרת הנתבעת שבהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות עליה להשיב לתובע סך של 22,495.62 ₪.
הערת מעבר – אין באמור לעיל כדי להביא את מלוא טענות הצדדים, אך די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.