- עד הגנה נוסף שחיזק חלקים משמעותיים בעדותה של א.א הוא הרב א.ו[968], תושב יישוב במרכז שעסק במשך יותר מ-40 שנה בנושא של "חריגים בקהילה". בין היתר עסק הנושא של טענות לפגיעות מיניות. גם הפנייה אליו הייתה דווקא בעניינה של ב.ב, והוא לא האמין לטענות שלפיהן הנאשם פגע במי מבנותיו (ולכך נתייחס בנפרד), אך התרשמותו מהנאשם ומאשתו, וממה שקורה במשפחתם, תואמת עד מאוד את עדותן של א.א ו-ב.ב. לדבריו, סמוך לשנת XX20[969] הגיעו אליו הנאשם ואשתו, שבאו להתייעץ עימו לגבי כך שאחת מבנותיהם מתלוננת שהנאשם פגע בה מינית, ורצו לשמוע כיצד הוא יכול לסייע להם כדי שהמשפחה לא תתפרק. לדבריו: "באו וסיפרו לי את מה שהוא עבר שהוא נעצר והמשפחה התפרקה ושיש אחות מבוגרת יותר, אם אני זוכר נכון, שהיא מדברת נגדם והיא מפעילה את האחיות והייתה טענה ואז 'מה אתה יכול לעזור לנו?'... לעזור להם בכלל עם הילדות, עם השלום בית, עם כל הכאוס הזה... הוא אמר לי שהמשפחה שלו התפרקה, יש הילדים שלו מדברים נגדו, הילדים שלו מאשימים אותו והוא בא עם אשתו כדי לראות האם אפשר איזשהו דרך לקחת אחריות, אני חושב שעוד הייתה שם עוד איזה ילדה בבית עדיין... לקחת אחריות על מי שיכול לקחת אחריות לקחת לארגן את המשפחה שלו מחדש, המשפחה שלו מתפרקת, מאוד מודאג מזה"[970].
הרב א.ו התרשם מאוד מכך שהנאשם, חרף היותו "מאויים" מהסיפור, לא דאג לעצמו אלא לשלמות המשפחה. הוא תיאר את הנאשם, ואת הדינמיקה בינו ובין האימא, אשתו, כך: "ההתרשמות שלי אם אני עכשיו מציף את התמונה בראש של אדם מאוד אינטליגנט ודומיננטי, שזה הגבר, האישה שקטה, עונה 'אמן', לא מדברת, לא מביעה, מסכימה, 'מה שבעלי אומר מסכימה', זה זוגיות מסוג מסוים שאני, זה מה שאני ראיתי מול העיניים"[971]. וכן: "היא שתקה, היא שתקה לאורך כל השיחה"[972].
חרף נטייתו החיובית כלפי הנאשם וספקנותו לגבי האפשרות שאיש זה פגע במי מבנותיו, ציין א.ו כי בשיח עם הנאשם משהו נראה לו משונה. כדבריו: "יש כאן הפרדה בין החלק העובדתי לבין החלק הרגשי, בחלק העובדתי זה מה שהם אמרו לי שכך וכך מתנהל, במקביל יש את החלק שאתה רגיל לאמוציות שבאות כתוצאה מסיפור שמבטאות תסכול, זעם, אכזבה, איך לי כאבא זה קורה לי, כל השאלות היותר כאובות של החיים שהן נכללות תחת מסגרת עכשיו אשם, רגשי אשם, זה כולל את כל... זה היה לי קצת משונה, למה אין אמוציות? למה אין לא יודע, רגש שאומר, כאבא, כאמא, משהו פה עורר לי שאלות... של החלק הרגשי בתוך המשפחה הזו ותרשו לי לומר שבתפיסה האישית שלי כאן נמצא אולי הפתרון שלי לפלונטר הזה, יש כאן בת, יש כאן בעיה, יש פה משהו של משפחה שלא משוחחת רגשית עם עצמה וזה עם זה ויתכן מאוד שעל הרקע הזה צומחים אצל ילדים שכבר גדלים בארץ תסכולים, משפחה מדי שכלית, חסר לי פה רגשי, אני לא, עוד פעם אני לא מאשים... זה הניתוח שלי כמחנך, כמי שבאמת רואה את הדברים מהצד..."[973]. וכן: "אני יכול כן לומר שבתוך המשפחה הזו היה לא נעים אולי אבל היה קיפאון רגשי במשפחה,... היה משהו תקוע, משפחה קוגניטיבית טובה, רגשית לא"[974]. "מה שהעסיק את המחשבה שלי אחרי שהם הלכו זה יותר מה הדינמיקה בתוך המשפחה?... אני זוכר שאחרי שיוצאים מהבית אני אומר לעצמי 'יא, מה עכשיו קרה שם בעצם, איך משפחה נורמטיבית... עברה לשם'... אני זוכר שאני מעבד לעצמי את זה בראש מאוד איך זה קורה? כי זה הטריד אותי ברמה המקצועית, איך זה קורה שמשפחה שנראית לך בחוץ ככה מתפוצץ לך בסוף בפנים ככה, זה הטריד אותי"[975].